חוקרות מקנדה הטביעו הטביעו פגרי חזירים בעומק הים, ותיעדו את גורלם. דווקא הדגים לא ממש השתתפו בחגיגה
מה קורה לגופות בקרקעית הים? כמה זמן גופה תישאר בקרקעית הים ואפשר יהיה לזהות את שרידיה? שתי חוקרות מקנדה, לין בל (Bell) וגייל אנדרסון (Anderson) החליטו לענות על השאלה הזו בעזרת פגרי חזירים, שכן החזירים דומים לבני אדם בגודל, במבנה הגוף, ובעיקר בעור ובהרכב אוכלוסיית החיידקים.
החוקרות הטביעו פגרי חזירים בעומק 300 מטר מול חופי ונקובר, שבמערב קנדה, וצילמו את המתרחש במשך 150 יום. הן חזרו על הניסוי פעמיים – בסתיו ובאביב, שכן רמת החמצן במים שונה בשתי העונות.
התשובה לשאלה פשוטה. יצורים ימיים מכלים את הפגרים בתוך ימים אחדים. הצוות הטביע את הפגרים בתוך מעין כלוב שלא אפשר לכרישים להגיע אליהן. באחד הסרטונים שפורסמו עם המחקר בכתב העת PLOS One אפשר לראות כריש שמנסה להגיע אל הפגר איך איננו מצליח לקרוע נתחים מהבשר.
מי שכן מגיעים בהמוניהם אל הפגרים הם שטצדאים (Amphipoda), משפחה של סרטנאים חסרי שריון, הזוללים את החזירים בתוך ימים אחדים. צוות החוקרות ציין שבסתיו נדרשו לשטצדאים שלושה ימים לאכול את כל הרקמות הרכות, בעוד שבאביב זה לקח ארבעה ימים. החוקרות הופתעו לגלות שהעור הוא האיבר האחרון שנאכל, ושהשטצדאים מתחילים לאכול את הגוויה דווקא מהאיברים הפנימיים, כאשר הם מצליחים לחדור אל תוך הגוויה הן כשכריש פצע את הגוויה והן כשלא. לאחר מספר ימים מגיעים למקום גם סרטנים מסוגים שונים, אך נראה שהשטצדאים לא נותנים הזדמנויות לאחרים, אלא לאחר שסיימו לאכול את כל הרקמות הרכות ונותרות רק עצמות. תמנון ענק שמגיע למקום מבריח את כל בעלי החיים הקטנים, ואלו חוזרים כמה ימים לאחר שהתמנון עזב. בעלי החיים הקטנים הולכים ומתמעטים ולבסוף העצמות מתכסות בבוץ ונקברות תחתיו.
המחקר מעלה שאם אדם טבע (או הוטבע) במים עמוקים ושקע לקרקעית יש רק חלון של כמה ימים לאתר את הגופה, ולאחר מכן ישארו רק עצמות.
