היום לראשונה תשתתף בתחרות אישה טרנסית מחוץ לארון, לורל האברד. השתתפותה עוררה מחדש שאלות על האיזון בין שוויון הזדמנויות לבין תחרות הוגנת
הכתבה הוקלטה בידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות ראייה
לרשימת כל הכתבות הקוליות באתר
ביום שישי החלו תחרויות האתלטיקה, "מלכת הספורט", במשחקים האולימפיים. מי שלא תשתתף בהן השנה היא הרצה מדרום אפריקה קסטר סמניה (Semenya), אלופה אולימפית ואלופת העולם בריצה ל-800 מטרים. סמניה זכתה במדליות זהב במשחקים האולימפיים לונדון (2012) ובריו דה ז'ניירו (2016), וכן באליפויות העולם באתלטיקה בברלין (2009), בדאיגו (2011) ובלונדון (2017), ובמדליות נוספות רבות בתחרויות ברחבי העולם. אילולא הטילו עליה מגבלות שמנעו ממנה להשתתף במשחקי טוקיו 2020 הנערכים השנה, היא הייתה יכולה להיות מתמודדת בולטת בריצות ל-400 מטר, 800 מטר ו-1500 מטר.
לאחר ניצחונה של סמניה באליפות העולם בברלין, עוררו יכולותיה המרשימות את חשד התאחדות האתלטיקה הבינלאומית (World Athletics, לשעבר IAAF) – גוף המפקח על תחרויות האתלטיקה המקצועיות. החשד הוביל לבדיקת לנוכחות סמים אסורים וכן לבדיקת המין של סמניה.
לא משתתפת במשחקים האולימפיים השנה בגלל שהטילו עליה מגבלות. קסטר סמניה לאחר ריצת 800 מטר | צילום: Jon Connell, Flickr
בין גבר לאישה
זה לא סוד שגברים ונשים שונים זה מזה בממוצע ונבדלים בגובה, במשקל, במבנה העצמות, במסת השריר ועוד. לכן ברוב ענפי הספורט המקצועי ישנה הפרדה בין המגדרים. כדי לוודא שאכן מתקיימת הפרדה כזו בתחרויות, התאחדות האתלטיקה הבינלאומית, ובעקבותיה גם הוועד האולימפי הבינלאומי (ה-IOC), עסקו לא מעט במין ובמגדר של משתתפי התחרויות.
העיסוק הזה לא החל היום, וגם לא בעשור האחרון. בשנות השישים של המאה הקודמת הצעידו את המתחרות עירומות מול צוות רופאות או בחנו את אברי המין, האנטומיה, של הנשים. בהמשך עברו להסתמך על סמנים ביולוגיים, כגון כרומוזומי מין או גנים הקשורים להם, לזיהוי מין המתחרים.
כרומוזומים הם מולקולות ענקיות של DNA הנמצאות בתאים שלנו. ברוב התאים בבני אדם יש 46 כרומוזומים הנחלקים ל-23 זוגות, ואחד מהזוגות הם כרומוזומי המין – X ו-Y. ביונקים לנקבות יש כמעט תמיד שני כרומוזומי X, ולזכרים לרוב שני כרומוזומים שונים: XY.
עם המעבר לבדיקות גנטיות התחילו להתגלות מקרים בהם אף שברור שהנבדקת היא אישה, הבדיקה הראתה שיש לה כרומוזום Y, שהוא כרומוזום המין הזכרי. בעקבות ממצאים אלו והתנגדות חוקרי ורופאי ספורט לבדיקות החל מאולימפיאדית סידני בשנת 2000, הוועד האולימפי הפסיק את הבדיקות השגרתיות לגילוי מין המשתתפים והסתפק בזהות המגדרית שלהם, כלומר: הספורטאי או הספורטאית הצהירו בעצמם מה המגדר שלהם.
למרות זאת, ב-2009 ערכה התאחדות האתלטיקה הבינלאומית לסמניה "בדיקת מין". בהכרזה שפרסמה כמה חודשים לאחר הבדיקה המשפילה כתבה סמניה: "עברתי ללא הצדקה בדיקה קפדנית ופולשנית של הפרטים האינטימיים והפרטיים ביותר של הוויתי". לפי מספר כלי תקשורת, כלל לא סיפרו לה שעורכים לה את הבדיקה הזאת, אלא נאמר לה שמדובר בבדיקת סמים שגרתית. וכך, למרות שסומנה כבת בלידתה, חיה את חייה מאז ומעולם כילדה, נערה ואישה והתחרתה כאישה, נכפה עליה לעבור את הבדיקה. התוצאות הראו שיש לה כרומוזומים XY ורמה טבעית גבוהה של טסטוסטרון, שהוא הורמון המין הזכרי העיקרי אך קיים באופן טבעי גם בנקבות. מתברר שסמניה היא אישה אינטרסקס, כלומר מבחינה גופנית יש לה גם מאפייניים זכריים וגם נקביים, מצב רפואי המכונה התמיינות מינית אחרת (Differences of Sex Development או DSD).
התאחדות האתלטיקה הבינלאומית קבעה רף עליון לרמות טסטוסטרון, אך רק במקצועות מסוימים. רמות גבוהות של ההורמון | איור: GrAl, Shutterstock
רק הורמון
כשנה וחצי מאוחר יותר, באפריל 2011, החליטה התאחדות האתלטיקה הבינלאומית לערוך בדיקה של רמת הטסטוסטרון לכל הספורטיאיות שמשתתפות בתחרויות. היא קבעה גבול עליון של רמת טסטוסטרון בדם: 10 ננומולים לליטר (nmol/L). אישה שאצלה הרמה גבוהה יותר תצטרך לקבל טיפול בחוסמי טסטוסטרון להורדת הרמה, או לא תוכל להשתתף בתחרויות.
ב-2015 נפסלה הרצה ההודית דוטי צ'אנד (Chand) מהשתתפות במשחקי חבר העמים הבריטי בגלל רמת הטסטוסטרון הטבעית בדמה. היא פנתה לבית הדין לבוררות בספורט (Court of Arbitration for Sport, או CAS) נגד הכלל של ההתאחדות. עורכי דינה טענו שלא ניתן להאשים אותה בתכונה מולדת, שיש גורמים רבים נוספים שיכולים להשפיע על היכולות של אתלטיות, ושהבדיקה מפלה נשים משום שלא עורכים מבחנים דומים לגברים. בית הדין קיבל את הטענות, קבע שאין די עדויות מדעיות לכך שרמת טסטוסטרון גבוהה מקנה יתרון לנשים אתלטיות, וביטל זמנית את הכלל. הוא נתן להתאחדות האתלטיקה הבינלאומית ארכה של שנתיים לחקור את הנושא ולהציג ראיות מדעיות, אחרת הביטול הזמני יהפוך לקבוע.
ההתאחדות מיהרה לממן מחקר, שתוצאותיו פורסמו בשנת 2018. על פי תוצאות המחקר ביצועיהן של נשים עם רמות גבוהות של טסטוסטרון היו טובים יותר משל נשים עם רמת טסטוסטרון נמוכה רק בחמישה מקצועות מבין ה-22 שנבדקו: ריצת 400 מטר (2.73%), ריצת 400 מטר משוכות (2.78%), ריצת 800 מטר (1.78%), יידוי פטיש (4.53%) וקפיצה במוט (2.94%). למחקר יש פגמים רבים ולכן כמה חוקרים קראו למשיכתו מכתב העת בו הוא פורסם. בין היתר במחקר כלל לא נבדקו ביצועיהן של נשים XY עם התמיינות מינית אחרת מול נשים XX, אלא נשים עם רמת טסטוסטרון גבוהה – טבעית, כתוצאה משימוש בסטרואידים או מסיבות אחרות – מול נשים עם רמה נמוכה; הנתונים ששימשו במחקר לא גלויים ואלו שכן סובלים משגיאות.
התאחדות האתלטיקה הבינלאומית הגבילה את רמת הטסטוסטרון גם במקצועות בהם אין עדות שההורמון משפיע על ההישגים. ריצת 1500 מטר, נשים | צילום: Tom Page, Flickr
בעקבות המחקר הפגום היחיד הזה, באפריל 2018 פרסמה התאחדות האתלטיקה הבינלאומית כללים מחמירים לסף רמת הטסטוסטרון לנשים עם התמיינות מינית אחרת: רמה של 5 ננומולים לליטר. אתלטיות עם רמה גבוהה יותר יצטרכו ליטול תרופות להורדת רמת הטסטוסטרון ולשמור על רמה נמוכה כזו ברציפות כל עוד היא רוצה להמשיך ולהתחרות. הסף החדש נדרש רק למשתתפות במקצועות אלו: ריצת 400 מטר, ריצת 400 מטר משוכות, ריצת 800 מטר, ריצת 1500 מטר וריצת מייל. לטענת ההתאחדות אלו המקצועות בהם לרמת טסטוסטרון גבוהה יש השפעה על ההישגים.
אולם במחקר כלל לא נמצא קשר כלשהו לרמות ההורמון ולתוצאות ריצת 1500 מטר או ריצת מייל, וכן נמצא כביכול קשר לתוצאות ביידוי פטיש ובקפיצה במוט – שהכלל לא חל עליהם. כמו כן, קשה להתעלם מהעובדה שהמקצועות עליהם חל הכלל הם אלה בהם השתתפה סמניה, ובעקבותיו היא לא יכולה לרוץ כאישה ריצת 800 מטר, אבל כן ריצת 200 מטר או 5000 מטר. סמניה מצידה ניסתה לפנות לערכאות משפטיות נגד הסף החדש. היא סיפרה שחוסמי הטסטוסטרון שנטלה בעבר כדי להוריד את רמת הטסטוסטרון הטבעית שלה גרמו לה להרגיש לא טוב, כמו כן הצהירה "אני אישה ואני אתלטית ברמה עולמית. התאחדות האתלטיקה הבינלאומית לא תסמם אותי או תמנע ממני להיות מי שאני". כל ערעוריה נדחו עד עתה ולכן בפברואר השנה היא פנתה לבית הדין האירופי לזכויות אדם נגד אפלייתה.
האיסורים והמגבלות שהוטלו על סמניה לאורך השנים פגעו מאוד בקריירה ובהישגים שלה והיא ויתרה על השתתפות במשחקים האולימפיים בטוקיו.
הטרנסג'נדרית הראשונה
ריאיון מ-2017 עם לורל האברד
מרימת המשקולות הניו זילנדית בת ה-43 לורל האברד (Hubbard) היא גם אישה XY, אך בניגוד לסמניה היא נולדה כזכר. היום האברד תעשה היסטוריה: היא האישה הטרנסג'נדרית הראשונה מחוץ לארון שמשתתפת באולימפיאדה. זה מתאפשר בזכות הקווים המנחים לשילוב טרנסג'נדריות שקבע הוועד האולימפי הבינלאומי ושאומצו על ידי הפדרציה הבינלאומית להרמת משקולות (International Weightlifting Federation או IWF).
רשמית טרנסג'נדרים יכולים להשתתף באולימפיאדה כבר משנת 2004, אך רק משנת 2015 זו הפכה לאפשרות אמיתית, כשהוועד האולימפי הנחה שנשים טרנסיות יכולות להתחרות בתנאי שהן מזדהות כנשים לפחות ארבע שנים, ושרמת הטסטוסטרון שלהן לא עולה על 10 ננומולים לליטר לפחות 12 חודשים לפני התחרות הראשונה בה הן משתתפות ובמשך כל זמן התחרויות. האברד עומדת בקריטריונים אלה ותתחרה בהרמת משקולות בקטגוריית המשקל הגבוה ביותר, מעל 87 קילוגרם.
בריאיון סיפרה האברד שבחרה בצעירותה בהרמת משקולות בתקווה שהספורט הזה יעזור לה להרגיש גברית יותר, אך זה לא עזר, ובשנת 2001, בגיל 23, היא פרשה ממנו. רק בשנת 2017, חמש שנים לאחר שיצאה מהארון כאישה טרנסג'נדרית ועברה תהליך התאמה מגדרית הכולל נטילת הורמונים, חזרה האברד להתחרות בהרמת משקולות, כאשה. היא זכתה בשתי מדליות כסף באליפות העולם בקליפורניה ב-2017 והגיעה למקום שישי באליפות ב-2019, לאחר שהתאוששה מפציעה חמורה. כעת היא תנסה לזכות במדליה במשחקים האולימפיים בטוקיו.
ההשתתפות של אישה טרנסית בתחרות גרם לחלק מיריבותיה לחשוש שיש לה יתרון לא הוגן, מאחר שאת תקופת ההתבגרות עברה כזכר, דבר שעלול להשפיע על מבנה הגוף שלה וכוח שריריה. אחת מריבותיה אף אמרה שאמנם היא תומכת לחלוטין בקהילה הטרנסית, אך שעקרון ההכללה והקבלה לא צריך לבוא על חשבון אחרים וש"כל העניין מרגיש כבדיחה גרועה".עם זאת, ליריבה אחרת של האברד דווקא אין כל בעיה עם שילובה: "יש לי כבוד רב אליה ואני מאחלת לה ולמתחרות האחרות את הטוב ביותר… התחרתי נגדה בעבר ותמיד היו לנו שיחות טובות, אני רק מאחלת לה טוב".
לא סתם הדעות של יריבותיה של האברד חלוקות. שאלת השילוב שלה בספורט הדורש כוח מורכבת. המחקר על יכולותיהן של ספורטאיות טרנסג'נדריות מול נשים סיסג'נדרית מועט ורחוק מלתת תשובה מוחלטת בנושא.
האברד מתחרה בהרמת משקולות בקטגוריית המשקל הגבוה ביותר, מעל 87 קילוגרם. משקולות באולימפיאדת בייג'ינג, 2008 | צילום: photoyh, Shutterstock
מחקר דל
ב-2015 פרסמה ג'ואנה הארפר (Harper) – חוקרת, אתלטית ואישה טרנסג'נדרית בעצמה – את אחד המחקרים הראשונים בנושא, מחקר קטן על שמונה אצניות טרנסג'נדריות. היא גילתה שהביצועים של כולן ירדו בעקבות הטיפול ההורמונלי. עם זאת נראה שהאצניות שמרו על מיקומן היחסי, כלומר אם הן היו בעבר טובות יותר מ-80 אחוז מהגברים שנגדן התחרו, לאחר המעבר הן היו טובות יותר מ-80 אחוז מהנשים. מחקר אחר, שעקב אחר יכולותיהם של אנשי צבא שעברו שינוי, גילה שלפני המעבר מגבר לאישה לנשים טרנס היה יתרון על נשים סיסג'נדריות, כלומר כאלו שנולדו כנקבות: הן ביצעו בדקה אחת 34 אחוז יותר שכיבות סמיכה ו-15 אחוז יותר כפיפות בטן בהשוואה לנשים סיסג'נדריות, ורצו 2.4 קילומטרים 21 אחוז מהר יותר. לאחר שנתיים של טיפול הורמונלי ההבדלים בשכיבות הסמיכה וכפיפות הבטן נעלמו, אך לנשים הטרנסיות עדיין נותר יתרון קטן בריצה: הן רצו 12 אחוז מהר יתר מנשים סיסג'נדריות.
סקירה שיטתית של 24 מחקרים על אתלטיות טרנסיות שפורסמה השנה מצאה שכבר אחרי ארבעה חודשים של טיפול הורמונלי רמות ההמוגלובין בדמן של נשים טרנסיות ירדו לרמה הממוצעת בנשים סיסג'נדריות. הטיפול גם גרם לירידה בכוח, במסת גוף רזה (מסת הגוף שאינה שומן) ובשטח השריר של הנשים הטרנסיות, אך הערכים האלו נותרו גבוהים יותר משל נשים סיסג'נדריות, אפילו לאחר 36 חודשים.
על פי הארפר יתכן שבחלק מהמקצועות יש לנשים טרנסיות יתרונות קלים (ובחלקם גם חסרונות) על פני נשים סיסג'נדריות, אך אלו לא יתרונות מוחלטים. "כן, יש ללורל יתרונות, אבל מתוך קבוצת 14 הנשים המתחרות זו בזו, לורל היא איפשהו באמצע החבורה", אמרה לסקיי ניוז כשנשאלה על האברד. "בתאוריה היא יכולת לסיים איפשהו בין מקום שלישי למקום 14, והאם זו לא ההגדרה של תחרות הוגנת, שהרבה דברים יכולים לקרות?"
עם זאת הארפר, שמייעצת לוועד האולימפי הבינלאומי, תומכת בהורדת הסף העליון של רמת הטסטוסטרון לטרנסיות ל-5 ננומולים לליטר. גם כך, לרובן רמה נמוכה מננומול אחד לליטר. כמו כן, הוועד בוחן מחדש את העדויות המדעיות ויכין קווים מנחים חדשים לשילוב נשים טרנסיות בספורט, שיאפשרו להציב תנאים שונים לתחומים שונים: אין דין קליעה למטרה כדין קפיצה במוט. כתלות בתנאים החדשים, יתכן שנשים כמו האברד לא יוכלו להתחרות בהרמת משקולות במשחקים האולימפיים הבאים.
איזון והגינות
חשוב לשמור שהמשחקים האולימפיים יהיו פתוחים לכולם ולכולן ולא ידירו מהם אנשים רק בשל זהותם המגדרית. אך גם חשוב לשמור על משחק הוגן, ולא תמיד ברור איך אפשר לעשות זאת. רק השנה נפסלו מהשתתפות בתחרות ריצת 400 מטר שתי נשים, כרגיל שחורות, כי רמת הטסטוסטרון הטבעית שלהן גבוהה מהסף שקבעה התאחדות האתלטיקה הבינלאומית. האם הוגן לפסול אותן רק בגלל טסטוסטרון, כאשר אנשים עם תכונות מיוחדות אחרות – שמקנות יתרון גדול לבעליהם – לא נפסלו?
השחיין האולימפי לשעבר מייקל פלפס (Phelps), שנחשב לשחיין הטוב בעולם ושזכה ב-28 מדליות אולימפיות, מייצר כחצי מכמות חומצה החלב (לקטית) שמייצרים אתלטים אחרים. חומצת חלב נוצרת בשרירים בעת מאמץ ואולי תכונה זו, עם מבנה גופו המיוחד, מקנה לו יתרון "לא הוגן" על פני השחיינים האחרים. לרוכב אופני הכביש לשעבר, הנורווגי אוסקר סוונדסן (Svendsen), צריכת חמצן מירבית גבוהה במיוחד באופן טבעי, שככל הנראה העניקה לו כושר אירובי וסיבולת גבוהים מהרגיל. לגולש הסקי הפיני ארו מנטירנטה (Mäntyranta), שזכה בכמה מדליות אולימפיות, ולכמה מבני משפחתו יש מוטציה הקשורה לפעילות של ההורמון אריתרופויטין (erythropoietin, או EPO) שגורמת לייצור מוגבר של תאי דם אדומים, וכך מאפשרת לגוף לספק יותר חמצן לשרירים ולשפר את תפקודם.
קשה להצדיק פסילה של אנשים מסוימים עם יכולות מיוחדות אבל לא של אנשים אחרים. עם זאת גם לא קל למצוא פתרון שיאפשר לשלב את כולם ואת כולן. בנוסף, כשמחליטים על הגבלות או קווים מנחים חדשים כדאי להקפיד לבסס אותם על מדע ונתונים, אפילו אם כרגע הם דלים, ולא על פחדים ופנטזיות: אנשים הביעו חשש ששילוב טרנסג'נדריות עלול לפגוע בספורט הנשים, או שהוא יוצף בגברים שיתחזו לנשים. אין לפחדים האלו ביסוס וככל הנראה הם נובעים מחוסר הבנה או מטרנספוביה של ממש בחזות של שמירה על ספורט הנשים. נשים טרנסג'נדריות הן לא גברים שמתחזים או מתחפשים לנשים, נשים טרנסג’נדריות הן נשים. קשה מאוד להאמין שגברים סיסג'נדריים יתחזו לטרנסג’נדריות, יקחו הורמונים ויעברו תהליך קשה רק עבור סיכוי כלשהו לזכות במדליות אולימפיות.
לסיום נחזור רגע לקסטר סמניה. חרף הפגיעה הקשה בה כספורטאית מקצועית, היא ממשיכה לעסוק בספורט. סמניה מוכרת מאוד ואהובה בארצה הן כספורטאית והן כפעילה להט"בית. בשנת 2015 היא נישאה לזוגתה ויולט רזבויה, והן מגדלות יחד באושר את בתן.
I love life.❤ pic.twitter.com/7dypRBILOW
— Caster Semenya (@caster800m) August 1, 2021
ד"ר רותי גופן (MD) היא המנהלת השותפה של "מרפאת כיכר הבימה", המרפאה הגאה של מכבי שירותי בריאות
ד"ר נעם לויתן (PhD) הוא ביולוג ממכון דוידסון לחינוך מדעי
