סיפור עם בשר

לסיפור הזה, כמו לכל סיפור אבולוציוני, אין התחלה אחת ברורה. זהו סיפור של שינוי הדרגתי ואיטי, ולא משנה איזו נקודת התחלה נבחר, היא בהכרח תשב במקום כלשהו לאורך הרצף שמוביל מאבותינו הקדומים ועד אלינו. אבל בניגוד לאבולוציה של האדם, הכתבה כן צריכה להתחיל מנקודה מוגדרת. נפתח, אם כך, בשינוי האקלים. לא זה שמתרחש ממש עכשיו, אלא זה שאירע לפני 2.8 מיליון שנים, ושינה ללא הכר את פני של מזרח אפריקה.  

עד לתקופה זו שלטו במזרח היבשת יערות צפופים ועתירי מים, אך אז הם החלו לסגת, ובמקומם הגיעה הסוואנות – ערבות עשב רחבות ידיים, מיוערות בדלילות, והרבה יותר יבשות. כשהיערות הצטמצמו, אבות אבותינו שהיו רגילים לחיות בין ענפי העצים התקשו למצוא מזון ומחסה. חלק מהם החלו, כנראה מחוסר ברירה, להסתגל לחיים מסוג אחר, חיי סוואנה. רבים מהפירות שמהם ניזונו תושבי היערות לא היו זמינים בערבות הפתוחות, שהציעו בעיקר עשב – מזון שאבותינו לא יכלו לעכל. אבל עם העשב הגיעו גם אוכלי עשב רבים, מאנטילופות ועד פילים. הבשר שלהם היה מקור מזון עשיר במיוחד, שאבותינו יכלו לעכל בקלות, אם רק יצליחו להשיג אותו.

לדעת חוקרים רבים, המעבר לסוואנה הוא שהפך אותנו לאוכלי בשר – או ליתר דיוק, לאוכלי כל שמסתמכים על בשר כחלק חשוב ומשמעותי מהתפריט שלהם. אנחנו אוכלים יותר בשר בהשוואה לקרובי משפחתינו קופי האדם, וזה נכון גם לגבי חברות של ציידים-לקטים. האנטומיה שלנו מותאמת לתפריט הזה: המעי שלנו, למשל, קצר יותר מזה של קופים וקופי אדם, שזקוקים למעי ארוך כדי לעכל עלים וחומר צמחי אחר, אך ארוך יותר משל בעלי חיים שאוכלים כמעט רק בשר. לדעת חוקרים רבים, המעבר לאכילת בשר, אולי בצירוף הבישול באש, הוא שאיפשר את התפתחות המוח הגדול שלנו. 

המוח שלנו הוא איבר שתחזוקתו יקרה ביותר: הוא אחראי לצריכה של כעשרים אחוז מהאנרגיה שאנחנו מקבלים מהמזון, למרות שמשקלו רק כשני אחוזים ממשקל הגוף. "כדי להפעיל את המכונות הגדולות האלו שבראשים שלנו, אנחנו צריכים הרבה אנרגיה, ולכן אנחנו כמובן צריכים מזונות באיכות גבוהה, עשירים באנרגיה", הסבירה טינה לודקה (Lüdecke), שחוקרת את הדיאטה של מיני אדם קדומים, בראיון לרדיו הציבורי האמריקאי, NPR. בשר הוא בדיוק מזון כזה. המעבר לאכילת הבשר, סבורים חוקרים רבים, איפשר את התפתחותו של מוח גדול וחכם אצל אבותינו הקדומים, שבעזרתו הם פיתחו שיטות ציד טובות ומתוחכמות יותר, שאיפשרו להם להשיג עוד בשר. אבל כשמתחילים לבחון את הפרטים, מגלים שיש עוד הרבה דברים שאנחנו לא יודעים על מתי ואיך התחלנו לאכול בשר – ואיזה תפקיד הוא שיחק בהתפתחות האבולוציונית שלנו. 

יש עוד הרבה דברים שאנחנו לא יודעים על הדרך שבה התחלנו לאכול בשר ומתי זה קרה. פרות ברפת | Shutterstock, Aleksandar Malivuk

ראשוני האדם

ממצאי המאובנים מתאימים, פחות או יותר, לסיפור שתולה את צריכת הבשר במעבר לסוואנה. לפני כעשר שנים נמצאה עצם לסת שמתוארכת ממש לאותה תקופה כמו שינוי האקלים, לפני 2.8 מיליון שנים, ושייכת, לדעתם חלק מהחוקרים, לאחד הפרטים הראשונים בסוג הומו – הסוג שלנו, שמאופיין במוח גדול יותר בהשוואה למינים שקדמו לו. עם זאת, היות שמדובר רק בעצם לסת אחת, קשה לקבוע את השיוך שלה באופן ודאי, שלא לדבר על גודל המוח של בעל החיים שהלסת הייתה שלו.

זמן לא רב לאחר מכן, במונחים אבולוציוניים – לפני 2.4 מיליוני שנים – אנחנו רואים את המאובנים הראשונים של הומו הביליס (Homo habilis). מהם כבר יש לנו מאובנים רבים יותר, שמראים באופן ברור מוח גדול משמעותית מזה של מינים קדומים יותר, ומלווים בכלי אבן שאנשים אלו יצרו. כחצי מיליון שנים לאחר הומו הביליס הופיע לראשונה הומו ארקטוס (H. erectus). אנשים אלו היו גדולים וגבוהים יותר מהביליס, וגם בעלי מוח גדול יותר – אפילו בהתחשב בגודל הגוף. האם הסוד לגוף הגדול ולמוח המפותח טמון בבשר? מדענים רבים סבורים כך, וטוענים שהמעבר מהביליס לארקטוס לווה בגידול בכמות הבשר שאנשים אלו אכלו. עם זאת, קשה למצוא ראיות חד משמעיות שיתמכו בהשערה הזו. 

האם הסוד לגוף הגדול ולמוח המפותח טמון בבשר? גולגולת של הומו ארקטוס (משמאל), לצד גולגולת של אדם מודרני (באמצע) ושל אדם ניאנדרטלי | Natural History Museum, London / Science Photo Library

סימנים בעצמות

איך אפשר לדעת מתי התחילו אבותינו לאכול בשר? רוב המידע מגיע אלינו בדמות עצמות, וליתר דיוק, הסימנים שהן נושאות, תוצאה של הצורה הייחודית של בני האדם לטיפול בבשר.  

"לבני האדם הקדומים לא היו ניבים חדים כמו שיש לטורפים, אז הם לא יכלו לקרוע בשר מהפגר בשיניהם", אמרה האנתרופולוגית האמריקאית בריאנה פובינר (Pobiner) בראיון לאתר הסמית'סוניאן. "המצאת הטכנולוגיה וכלי האבן היא שאפשרה את אכילת הבשר – למשל, השימוש באבנים כדי לפצח את העצמות ולהגיע למח העצם, או שימוש באבנים עם קצוות חדים כדי לחתוך בשר מהעצם". ושימוש כזה, לשמחתם של חוקרי המאובנים, משאיר אחריו סימן.  

הראיות המוקדמות ביותר לשימוש בכלים להסרת בשר מהעצם, או לפחות המוקדמות ביותר שאין עליהן מחלוקת, הן בנות כ-2.6 מיליוני שנים. אלו עצמות שנמצאו באתיופיה, והשתייכו למגוון מינים של אוכלי עשב גדולים, כמו סוסים קדומים ואנטילופות. על העצמות נראים סימני חיתוך ברורים, שהותירו כלי אבן בחיתוך הבשר. 

רוב המידע מגיע אלינו מעצמות, בזכות הסימנים שנותרו בהן. עצמות בנות 1.5 מיליון שנים מקניה עם סימני חיתוך | ויקימדיה, Pobiner, B. et al Sci Rep 2023

איך השיגו האנשים הקדומים בשר אנטילופות? סביר להניח שבתחילה הם אכלו פגרים שמצאו, אולי שאריות של טורפים כמו אריות ונמרים, ולא צדו את בעלי החיים בעצמם. אבל בין העצמות שנמצאו באתיופיה היו גם עצמות רגל, עם סימני חיתוך שמעידים על הסרת בשר מחלקן העליון. טורפים לרוב לא משאירים בשר באזור הזה, ולכן החוקרים סבורים שכבר לפני 2.6 מיליוני שנים, היו מקרים שבהם בני האדם הגיעו לפגר של בעלי החיים בשלב מוקדם, לפני שטורפים אחרים סיימו לאכול אותו. 

עצמות שנמצאו בקניה ותוארכו לכשני מיליון שנים לפני זמננו מספרות סיפור דומה: סימני החיתוך נראו גם במקומות שבהם היינו מצפים כי הטורפים ישאירו רק עצמות. "האנשים הקדומים לא אכלו שאריות ממה שהחתולים הגדולים הרגו, כי הם הסירו בשר במקומות שבהם לא היה נשאר בשר על טרף שהחתולים צדו", סיכמה ג'ניפר פרקינסון (Parkinson), שהובילה את המחקר, בראיון ל-New Scientist.

כלים ששימשו בוודאות לציד, כמו ראשי חניתות, נראים רק מאוחר הרבה יותר, לפני כחצי מיליון שנים. אבל בהחלט ייתכן שבני אדם ממינים שונים צדו כבר קודם לכן, תוך שימוש בכלים אחרים. אחת משיטות הציד העתיקות, שעדיין משמשת בחברות מסוימות של ציידים לקטים, נקראת "צייד בהתשה" (Persistence hunting). בשיטה זו הציידים מנצלים את העובדה שבני האדם, בזכות יכולתנו להזיע, מתמודדים עם חום בצורה טובה יותר מבעלי חיים אחרים. הציידים רצים אחרי הטרף במשך שעות, בצהרי היום, ומונעים ממנו לנוח בצל ולהתקרר. בעוד רוב אוכלי העשב מהירים יותר מבני אדם למרחקים קצרים, קשה להם להתמיד בריצה לאורך זמן, ובסופו של דבר הם קורסים מעייפות ומחום. אז הציידים יכולים להרוג אותם במכת אלה, או בחנית מחודדת. כלי עץ כאלו אינם נשמרים לאורך זמן, ולכן אנחנו לא יודעים מתי החלו בני האדם לצוד בשיטה הזו. 

כלים ששימשו בוודאות לציד הם רק בני כחצי מיליון שנים, אבל בהחלט ייתכן שבני אדם ממינים שונים צדו קודם לכן. ציור של הומו ארקטוס חוזרים מציד | Christian Jegou / Science Photo Library

עצם המחלוקת

הזכרנו שהעצמות בנות 2.6 מיליון השנים הן "הראיות המוקדמות ביותר שאין עליהן מחלוקת". הראיות המוקדמות ביותר שיש לגביהן מחלוקת מקדימות אותן בכ-800 אלף שנים, וגם הן נמצאו באתיופיה. אלו שתי עצמות, צלע של חיה בגודל פרה ועצם הירך של חיה בגודל עז, שעליהן נראים סימני חיתוך וגם הקשה, אולי כדי לנסות להוציא את מח העצם. בתקופה זו – לפני כ-3.4 מיליון שנים – עוד לא היו מינים מהסוג שלנו, הומו. מי, אם כך, השתמש בכלי אבן כדי להסיר בשר מעצמות? המועמדים העיקריים הם בני המין אוסטרלופיתקוס אפרנסיס (Australopithecus afarensis), שחיו בתקופה זו ומאובנים שלהם נמצאו לא רחוק משם. אלא שלאוסטרלופיתקים היה מוח קטן משמעותית אפילו מזה של הומו הביליס, שלא עלה בגודלו על מוח של שימפנזה. הם גם חיו ביערות, ולא בסוואנה הפתוחה. האם בני המין הזה כבר השתמשו בכלי אבן, וגם אכלו בשר? זה לא ממש מסתדר עם הסיפור היפה, שלפיו המעבר לסוואנה גרם לנו לאכול בשר, מה שאיפשר את הגדילה של מוחנו – ובתורו תרם לפיתוח הטכנולוגיה שבזכותה יכלנו לאכול עוד בשר. 

הטענות של החוקרים, אם כך, הן יוצאות דופן – וטענות כאלה דורשות ראיות יוצאות דופן. לא כולם מסכימים שהראיות שהוצגו במחקר מספיקות בשביל לתמוך בהשערה שהאוסטרלופיתקים הסירו בשר מעצמות עם כלי אבן. חוקרים אחרים טענו שהסימנים על העצמות אינם בהכרח סימני חיתוך, אלא יכלו להיווצר משחיקה על ידי גרגרי החול שבו היו קבורות. עד שיימצאו עוד מאובנים, הטענה שאכילת בשר החלה כבר לפני 3.4 מיליון שנים נשארת במעמד של "מוטל בספק".

עד שיימצאו עוד מאובנים, הטענה שאכילת בשר החלה כבר לפני 3.4 מיליון שנים נשארת במעמד של "מוטל בספק". כלי אבן מאתיופיה | Didier Descouens, CC-BY-SA

טביעת האצבעות של הדיאטה

אבל אולי אפשר לתקוף את השאלה הזו מזווית אחרת. במאמר שפורסם לאחרונה, החוקרים בחנו את צריכת הבשר של אוסטרלופיתקים באופן ישיר יותר, דרך המבנה הכימי של שיניהם. 

במחקר בדקו החוקרים את האיזוטופים השונים של חנקן בשיני המאובנים. איזוטופים הם צורות שונות של אותו יסוד, שנבדלות זו מזו במספר הנייטרונים בגרעין, אך התכונות הכימיות שלהן זהות. במקרה של חנקן, האיזוטופ הנפוץ ביותר הוא חנקן 14, שבו יש שבעה נייטרונים. אך שיעור זעיר  מבין אטומי החנקן, פחות מחצי אחוז, שייך לאיזוטופ אחר – חנקן 15, שבו יש שמונה נייטרונים. בעלי חיים מקבלים חנקן מהמזון שהם אוכלים, וגם מפרישים אותו החוצה, בשתן ובזיעה. ההבדל הקל במסת האיזוטופים מוביל לכך שבהפרשות שלנו אין כמעט בכלל חנקן 15, והן מורכבות כמעט לחלוטין מחנקן 14. כך עם הזמן מצטברים בגופנו, כמו אצל כל היונקים, אטומים של חנקן 15. 

נחשוב על בעל חיים אוכל עשב: הוא מקבל ממזונו אחוז מסוים של חנקן 15, ובמהלך חייו האחוז הזה בגופו עולה, כאשר האטומים הללו מצטברים אצלו ולא מופרשים החוצה. עכשיו נחשוב על טורף, שאוכל את אוכל העשב הזה: המזון שלו כבר מכיל, מלכתחילה, אחוז גבוה יותר של חנקן 15 בהשוואה למזון של אוכל העשב. היות שגם הטורף מפריש כמעט רק חנקן 14, וצובר חנקן 15, האחוז של איזוטופ זה בגופו עולה עוד יותר. כך, בסופו של דבר, אחוז החנקן 15 אצל טורפים גדול מזה של אוכלי עשב, בערך בשישה אחוזים. על ידי בחינה של אחוז החנקן 15 מכלל אטומי החנקן, אפשר לגלות מה היה אופי התזונה בעל חיים מסוים. 

מחקרים רבים השתמשו בחנקן 15 כדי לקבוע מה אכלו בעלי חיים שונים, וגם בני אדם מוקדמים. בדרך כלל חוקרים בוחנים לשם כך את חלבוני הקולגן בעצמות, אבל החלבונים מתפרקים עם הזמן, ואחרי כ-200 אלף שנים לא נשאר יותר עם מה לעבוד. במחקר החדש החוקרים השתמשו בשיטות חדשניות כדי לבחון את החומר האורגני המועט שמסתתר בתוך זגוגית השן (האמייל), בין גבישים של סידן זרחתי שמהווים את רוב רובה של השכבה החיצונית של השן. 

"זגוגית השן היא הרקמה הקשה ביותר בגוף היונק, והיא מסוגלת לשמר את טביעת האצבעות של הדיאטה של בעל החיים במשך מיליוני שנים", הסבירה טינה לודקה, שהובילה את המחקר, בהודעה לעיתונות. 

החוקרים בדקו את ריכוז החנקן 15 בשיניים של שבעה אוסטרלופיתקים מדרום אפריקה, שתוארכו ל-3.7-3.3 מיליוני שנים לפני זמננו. אתר החפירה | Dominic Stratford

אכלו צמחים – בעיקר

החוקרים בדקו את ריכוז החנקן 15 בשיניים של שבעה אוסטרלופיתקים מדרום אפריקה, שתוארכו ל-3.7-3.3 מיליוני שנים לפני זמננו. בנוסף הם בחנו שיניים של קופים, אנטילופות, חתולים גדולים, כלביים וצבועים מאותה תקופה. הם מצאו שבממוצע, ריכוז החנקן 15 של האוסטרלופיתקים נמצא בטווח של אוכלי העשב, ונמוך משמעותית מזה של הטורפים. זה לא אומר שהם בהכרח לא אכלו בשר אף פעם, אבל זה כן מאפשר לנו לקבוע שהוא לא היה חלק חשוב מהדיאטה שלהם. "כל שבעת הפרטים האלו כנראה לא אכלו בשר באופן קבוע", סיכמה לודקה בראיון ל-NPR. "הם היו אוכלי צמחים, בעיקר".

עם זאת, טווח הריכוזים של חנקן 15 היה רחב יותר אצל האוסטרלופיתקים בהשוואה לאוכלי העשב במחקר. ייתכן שהוא מעיד על תזונה מגוונת יותר של אבותינו הקדומים, או אולי אוסטרלופיתקים שונים אכלו מזונות שונים במקצת. שימפנזים כיום, וגם מינים שונים של קופים, אוכלים מדי פעם בשר, אך הוא מהווה חלק קטן מאוד מהתפריט שלהם. ייתכן שזה היה המצב אצל האוסטרלופיתקים. יכול להיות גם שהם אכלו חרקים, שיש להם ריכוז חנקן 15 נמוך יותר משל יונקים אוכלי עשב. "אנחנו רואים שקופי האדם כיום 'דגים' טרמיטים למאכל, אז למה לא אבותינו?" תהתה לודקה בראיון לאתר Science News. 

המחקר החדש לא מפריך לחלוטין את הממצאים הנוגעים לעצמות בנות 3.4 מיליון שנים, אם כי הוא מעמיד אותם בספק. אחרי הכל, גם אם אוסטרלופיתקים לא אכלו בשר באופן קבוע, יכול להיות שהעצמות נושאות סימנים לאחד המקרים הנדירים יחסית שבהם הם כן עשו זאת. בנוסף, המחקר החדש עוסק באוסטרלופיתקים שחיו בדרום אפריקה, וכנראה היו בני מין נפרד מאלו שבאתיופיה. ייתכן שגם התזונה שלהם הייתה שונה. 

החוקרים מקווים שהמאמר שלהם יוביל מדענים נוספים לבחון את האיזוטופים של חנקן במאובנים עתיקים. כך אולי נוכל בעתיד לדעת מה אכלו עוד מינים בשושלת האדם, ולקבוע בוודאות גבוהה יותר מתי החלו אבותינו לאכול בשר באופן קבוע.

"כל שבעת הפרטים האלו כנראה לא אכלו בשר באופן קבוע". ציור של שתיים מהשיניים שנבדקו | Dom Jack, MPIC

התפרצות של אכילת בשר?

הסיפור המקובל, כאמור, הוא שבשר נכנס לתפריט שלנו באופן קבוע לפני כ-2.6 מיליוני שנים, אולי בתקופתו של הומו הביליס, והחל לתפוס תפקיד חשוב יותר בתזונת האדם לפני כשני מיליון שנים. לפי השערה זו, שזכתה לכינוי "הבשר הפך אותנו לבני אדם", הערך הקלורי הגבוה של הבשר איפשר את הגדילה בנפח המוח שרואים אצל הומו ארקטוס. ההסתמכות הגוברת על בשר ועל ציד הובילה לעוד שינויים אנטומיים, כמו קיצור המעי, ואולי גם התארכות הרגליים שלנו ביחס לזרועות: ציידים צריכים רגליים חזקות וארוכות כדי לרוץ אחר טרפם, ומחקרים הראו שהשלד שלנו עבר שינויים שהתאימו אותו לריצה. 

אבל האם הומו ארקטוס אכן צרכו יותר בשר מקודמיהם? ב-2022 התפרסם מחקר שחלק על הטענה הזו. 

מחקרים קודמים הציגו שפע של ראיות שהומו ארקטוס צרכו בשר, הרבה יותר מאשר אלו שנראו אצל מינים מוקדמים יותר. אך החוקרים טענו שהסיבה לכך אינה שארקטוס אכל יותר בשר – אלא שמדענים הקדישו יותר תשומת לב ושעות מחקר לאתרים של ארקטוס, בהשוואה לאלו של הביליס ומינים אחרים. 

"דורות של חוקרי מאובנים הלכו לאתרים מפורסמים, שמורים היטב, במקומות כמו ערוץ אולודוואי [בטנזניה], ושם הם חיפשו – ומצאו – ראיות ישירות נהדרות לאנשים קדומים שאוכלים בשר, וזה מחזק את התפיסה לפיה הייתה התפרצות של אכילת בשר לפני שני מיליון שנה", אמר אנדרו באר (Barr), שהוביל את המחקר, בהודעה לעיתונות. "אלא שכאשר אתה מנתח באופן כמותי את הנתונים מכמה אתרים לאורך מזרח אפריקה כדי לבדוק את ההשערה הזו, כמו שאנחנו עשינו, הנראטיב האבולוציוני של 'בשר הפך אותנו לבני אדם' מתחיל להיפרם". 

החוקרים בחנו ממצאים מתשעה אתרים, שבהם ממצאים מתקופות שונות של אבולוציית האדם. בעזרת שיטות סטטיסטיות הם העריכו עד כמה נחקרה כל תקופת זמן. מסקנתם הייתה שניתן להסביר את העלייה בממצאים הקשורים לאכילת בשר כ"טעות דגימה" – כלומר, יש לנו יותר ממצאים כי לתקופה הזו הקדשנו יותר חפירות. 

"אם אנחנו רוצים לקבוע כמה התנהגות מסויימת הייתה נפוצה, אנחנו צריכים דרך כלשהי לקחת בחשבון את העובדה שבזמנים ובמקומות מסויימים חיפשנו ראיות להתנהגות הזו יותר מאשר באחרים", אמר באר לאתר Wired. 

באר ועמיתיו לא טוענים שארקטוס לא אכלו הרבה בשר, או שצריכת בשר אינה קשורה לשינויים אנטומיים במהלך האבולוציה שלנו – אך הם אומרים שעדיין אי אפשר לקבוע זאת בוודאות. אולי מחקרים שינתחו את הרכב האיזוטופים במאובנים יעזרו לנו להגיע לתשובה. 

באר ועמיתיו לא טוענים שארקטוס לא אכלו הרבה בשר, אך הם מדגישים שעדיין אי אפשר לקבוע זאת בוודאות. עצמות של הומו ארקטוס מאינדונזיה | ויקימדיה, Eduard Pop et al

מתקופת האבן לארוחת הצהריים 

באר ציין שלמחקר שלו ושל עמיתיו עשויות להיות השלכות גם לימינו. "אני חושב שהמחקר והממצאים שלו יעניינו לא רק את קהילת חוקרי המאובנים, אלא גם את האנשים שמבססים את הבחירות התזונתיות שלהם על גרסה כלשהי של הנראטיב של אכילת בשר", אמר באר בהודעה לעיתונות. "המחקר שלנו מטיל ספק ברעיון שאכילת כמויות גדולות של בשר דחפה את השינויים האבולוציוניים אצל אבותינו המוקדמים". 

גם לפני המחקר הזה, יש סיבות להטיל ספק ברעיון שאנחנו צריכים לבסס את התפריט שלנו על בשר, כי "התפתחנו לאכול אותו". קודם כל, בניגוד לדעה הרווחת, אבותינו הציידים-לקטים, גם אלו המאוחרים יותר שכבר השתייכו למין שלנו, לא אכלו בעיקר בשר: מחקרים הראו שעיקר הקלוריות שלהם הגיעו מצמחים. "יש סיפור רווח על כך שהציד מגדיר אותנו, והבשר הפך אותנו לבני אדם", אמרה חוקרת המאובנים אמנדה הנרי (Henry) לנשיונל ג'יאוגרפיק. "אני חושבת שהמסגור הזה מחמיץ מחצית מהסיפור. הם רצו בשר, כמובן. אבל הם חיו בעיקר על מזון צמחי".

מעבר לכך, אין באמת בסיס להנחה שאם אבותינו אכלו תפריט מסוים, הוא בהכרח הבריא ביותר עבורנו. מחקרים רבים שהשוו בין דיאטות שונות הגיעו למסקנה שהתזונה הים-תיכונית היא בריאה במיוחד. התזונה הזו מבוססת על צמחים, בעיקר פירות וירקות טריים, וכוללת דגים אך מעט מאוד, אם בכלל, בשר של עופות או יונקים. 

התזונה הים-תיכונית מבוססת על צמחים, בעיקר פירות וירקות טריים. היא  כוללת דגים אך מעט מאוד, אם בכלל, בשר של עופות או יונקים. חלק מהמאכלים בתזונה ים תיכונית | monticello

כמובן, יש גם סיבות אחרות להימנעות מבשר, כמו הרצון לחסוך סבל מבעלי חיים או לצמצם את הפגיעה בסביבה. ייצור בשר, ובעיקר בשר בקר, תורם מאוד לשינוי האקלים: ייצור כל קילוגרם של בשר בקר גורם לפליטה של קרוב למאה קילוגרם גזי חממה. זאת בהשוואה לקילוגרם חיטה, שמוביל לפליטה של כקילוגרם וחצי גזי חממה בלבד. תזונה צמחונית או טבעונית, כך הראו מחקרים, מפחיתה את פליטת גזי החממה, את השימוש בקרקעות ואת ניצול המים המתוקים בהשוואה לתזונה שכוללת בשר.

האם תזונה כזו יכולה להיות בריאה? ההמלצות של גופי הבריאות, כאמור, מדגישות תזונה מאוזנת שכוללת גם (מעט) מוצרים מן החי. אבל אם מקפידים לאכול נכון, אפשר בהחלט לקבל את כל מה שדרוש לנו גם מתזונה צמחית. "אורח החיים הטבעוני הוא היחיד שבאמת מציב אתגרים", אמר הנס הונר (Hauner), פרופסור לרפואה תזונתית בגרמניה, בראיון לסיינטיפיק אמריקן. "אבל גם כך, בתקופתנו יש כמה וכמה דרכים לספק תחליפים לחומרים שחסרים". הונר העיר שיש ספורטאים מקצועיים שניזונים מתפריט צמחוני או טבעוני, "כך שאתה יכול לספק את השרירים ואת המוח שלך בצורה אופטימלית, גם עם חלבונים צמחיים".

המעבר לצריכת בשר היה צעד חשוב באבולוציה שלנו, וככל הנראה תרם למאפיינים הייחודיים שמבדילים בינינו ובין קרובינו קופי האדם, בהם אולי המוח הגדול שלנו. אבל יש הרבה דברים שאנחנו עדיין לא יודעים לגבי הצעד הזה, כולל מתי הוא התרחש ואיזה מין, או מינים, של אדם היה זה שהחל לצרוך כמויות גדולות של בשר. כדי להבין את הסיפור האבולוציוני שלנו בשלמותו, נצטרך בעתיד לא רק לבחון את המבנה של המאובנים, אלא גם להסתכל להם בצלחת – או לפחות בשיניים.