פרפרים
כנגד כל הסיכויים

יעלמות של מיני בעלי חיים וצמחים היא חלק בלתי נפרד מתהליך האבולוציה, מאז שהופיעו החיים על פני כדור הארץ. מעקב אחרי מגוון המינים כיום מראה שבמאות השנים האחרונות פעילות אנושית האיצה את התהליך הטבעי הזה, ומינים רבים נעלמים לפני שאפילו תועדו באופן מסודר במחקר מדעי. ההשלכות של היעלמות מינים וצמצום המגוון הביולוגי עדיין לא ברורות, אך במקרים מסוימים יש מאמץ פעיל לצמצם את הנזק ואף להפוך אותו, על ידי שימור ושיקום של אוכלוסיות בעלי חיים וצמחים בסכנת הכחדה. מתוך בעלי החיים שנכללים במאמצי שיקום, הפרפרים זוכים לתשומת לב מיוחדת, לפחות ביחס למיני חרקים ופרוקי רגליים אחרים, אולי בשל המראה שלהם - אך גם בגלל תפקידם החשוב במערכות אקולוגיות כמאביקי פרחים. כבר בתחילת המאה ה-20, חובבי פרפרים בבריטניה זיהו שמיני פרפרים מסוימים נפוצים פחות מבעבר, והחלו לפעול כדי לשמור עליהם. עם השנים המחקר בתחום שימור ושיקום פרפרים העמיק והתרחב, ובמקרים מסוימים המאמצים נשאו פרי. עם זאת, במקרים מאמצי השימור לעיתים לא הועילו, ואף גרמו נזק לפרפרים.

גרעין רבייה נגד סופות

כאשר הוריקן אירמה פגע בחופי דרום-מזרח ארצות הברית בספטמבר 2017, האקולוגית אריקה הנרי (Henry) עקבה בדאגה אחר מסלול ההרס של הסופה. בשש השנים האחרונות הנרי חוקרת מין של פרפרי כחליל צפון-אמריקאיים בסכנת הכחדה,  Cyclargus thomasi bethunebakeri (מיאמי בלו). המיאמי בלו חיו בעבר בכל רחבי פלורידה, והיו כנראה נפוצים יחסית, אך בשנים האחרונות האוכלוסייה היחידה ששרדה חיה באיי הקיז בפלורידה. שרשרת איי הקיז היא מפלט לכמה בעלי חיים שנדחקו מהאזורים המאוכלסים יותר של פלורידה, אך איי האלמוגים האלה, שגובהם רק מטרים אחדים מעל פני הים, פגיעים במיוחד לסופות הטרופיות שפוקדות את האזור.

פרפרי מיאמי בלו תלויים לחלוטין בשיח ממשפחת הקטניות (Pithecellobium keyense), שזחלי הפרפר ניזונים ממנו לאחר הבקיעה מהביצים. הצמח גדל בעיקר בקרבת החופים, לכן הוא חשוף במיוחד לאירועי מזג אוויר קיצוני ולעליית מפלס הים עקב שינויי האקלים. הנרי, וגם ועדת הליווי של המחקר שלה, חששו שסופה חזקה, כמו הוריקן אירמה, פשוט תעיף את כל אוכלוסיית הפרפרים מהיבשה ללב הים. הפרפרים אמנם ניצלו במהלך ההוריקן המסוים הזה, אך לא בטוח שבפעם הבאה הם ישרדו.

כדי למנוע הכחדה מוחלטת שלהם, הנרי ומנחה המחקר שלה, האקולוג ניק חדד (Haddad) מאוניברסיטת מישיגן, הקימו במעבדה גרעין רבייה שפועל בהצלחה זה מספר שנים, ומתפקד בהצלחה רבה כמעין בנק של זחלי פרפרים למקומות בהם שוקם בית הגידול הטבעי, יחד עם הצמח שדרוש להם כדי לגדול. המחקר הוא חלק ממאמץ נרחב לאושש אוכלוסיות של פרפרים בצפון אמריקה.

בפועל, בעשרות השנים האחרונות, רוב המאמצים להשבת מיני פרפרים נדירים לא הביאו לתוצאות המיוחלות, ובמקרים רבים אף גרמו נזק, למרות המשאבים הרבים שהושקעו.

נכחדו במקומות רבים באמריקה, חוץ מאייז הקיז בפלורידה, ואולי יינצלו בזכות גרעין רבייה. פרפר מיאמי בלו | צילום: Shutterstock

כוונה טובה אך מזיקה

כדוגמא למאמץ השבה שגרם לנזק, חדד מציין, למשל, את סיפורו של הפרפר הכחול הגדול (Maculinea arion eutyphron) בבריטניה, שנכחד שם סופית ב-1979. הפרפר הכחול הגדול היה נפוץ מאוד בעבר בכל רחבי אירופה ואסיה, אך עם התקדמות התיעוש והבינוי באירופה אוכלוסיות הפרפר דעכו ובמקומות מסוימים נעלמו לגמרי. משנות ה-50, במאמץ לבלום את היעלמות הפרפרים בבריטניה, חוקרים גידרו את החלקות שפרפרים אלה הטילו בהן ביצים, כדי למנוע כניסה של חיות מרעה וציידי פרפרים. החוקרים גילו באיחור שהרעייה דווקא חיונית לזחלי הפרפר, כי כאשר העשב נמוך מספיק הוא מאוכלס במינים מקומיים של נמלים; נמלים אלה מזהות בטעות את זחלי הפרפר כזחלי נמלים, ואוספות אותם לקיניהן. זחלי הפרפר נמצאים בקיני הנמלים במשך כתשעה חודשים, בהם חודשי החורף, כשהם ניזונים מזחלי הנמלים.

בהעדר רעייה העשב גדל ללא הפרעה ומאוכלס במיני נמלים אחרים, שאינם אוספים את הזחלים. כתוצאה מכך הזחלים אינם שורדים בחורף הקר. בשילוב עם הרס של סביבה טבעית עקב עיבוד חקלאי ובנייה, הנזק היה בלתי הפיך. מאוחר יותר, הפרפר הכחול הגדול הושב לטבע בבריטניה, באמצעות פרטים שהובאו מאירופה, אך גם כיום המין הזה מוגדר בסכנת הכחדה. דוגמה זו ממחישה כיצד מאמצי שימור ושיקום ללא ידע מספיק עלולים לעיתים לגרום ליותר נזק מתועלת.

פרפרים על האש

כיום ידוע שהידלדלות אוכלוסיות פרפרים, וחרקים באופן כללי, קשורה ישירות לפעילות האדם, אם בשל הרס שטחי מחיה ואם דווקא בשל בלימת הפרעות טבעיות בשטח, כמו רעייה, שריפות ושיטפונות. אירועים אלו, שאנו תופסים לעיתים כמזיקים, עשויים להתגלות דווקא כמועילים ואף חיוניים לפרפרים הנדירים. הפרפר Strymon acis bartrami למשל, שגם אותו חוקרת הנרי באיי הקיז בפלורידה, נפוץ בעבר בשטחי יערות של אורן הסלע, שכיסו כ-500 קמ"ר של שטחי ביצה. האורנים מפיצים את זרעיהם בעיקר בעקבות שריפות; אך בעשורים האחרונים הפכו רוב יערות האורנים הטבעיים בפלורידה לשטח בנוי, ובאלו שנשארו, הרשויות בולמות שריפות כדי למנוע נזק לרכוש ולנפש.

הפרפרים מטילים את ביציהם על מין מסוים של חלבלוב, והזחלים ניזונים מן העלים שלו. השריפות חיוניות לקיומו של מין החלבלוב הזה, כיוון שהן מונעות צמיחה לגובה של צמחים אחרים, החוסמים את אור השמש. לאחרונה פרצה שריפה גדולה ביער של אורן הסלע באחד מאיי הקיז, וגרמה לנזקים נרחבים. הרשויות והחוקרים הגיעו למסקנה שיש לבצע שריפות קטנות ומבוקרות, וכך להקטין את סכנת הפגיעה ברכוש ובנפש, ובד בבד לסייע לפרפרים להתרבות. ניסויים ראשוניים הניבו תוצאות חיוביות, והנרי זיהתה בחלקות השרופות התאוששות של החלבלוב ובקיעת זחלים של הכחליל.

מטיילים בפסח? לחצו על התמונה לפתיחת מדריך שימושי לזיהוי פרפרי האביב, באדיבות אגודת חובבי הפרפרים. צילומים: משה לאודון (זנב-סנונית נאה, לבנין הכרוב, כיתמית הבוצין), שלו ויסמן (לבנין הרכפה, נימפית החורשף, טבעית זוטית), alonto (כחלון האפון), סמיר חמזה (כחליל השברק), אושרי נפרסטק (נחושתן החומעה) למידע נוסף

הצלת הדנאית המלכותית

מינים מסוימים של פרפרים נודדים במהלך עונות השנה, לעיתים על פני מספר יבשות. במהלך חודש מרץ למשל, חלפו בשטח ישראל כמיליארד פרפרים מהמין נמפית החורשף, בדרכם ממדבריות ערב לאירופה וצפון יבשת אסיה. נדידה בסדרי גודל כאלו אינה ייחודית לישראל, והמוכרת מכולם היא כנראה נדידת הענק של פרפרי הדנאית המלכותית (Danaus plexippus plexippus), שנעים במהלך האביב ממקסיקו למרכז ומזרח ארצות הברית. זחלי הדנאית המלכותית מתקיימים מעלים של צמח מסוים ממשפחת האסקלפיים (Common milkweed, Asclepias syriaca), אך בשנים האחרונות הצמח כמעט ונעלם, עקב גידול משמעותי בשימוש בגידולי שדה עמידים לקוטלי עשבים, בעיקר תירס וסויה. במקביל, נצפתה קריסה של נחילי הדנאית, מ-682 מיליוני פרפרים ב-1997 ל-42 מיליון ב-2015. בנוסף לכך, אזור החריפה של הפרפרים במקסיקו מתחמם, ועצי האשוח שהם חיים עליהם - מתים. המאמצים כיום לשיקום הדנאית המלכותית מתמקדים בהשבת הצמח שהם ניזונים ממנו בארצות הברית, במקביל לנטיעה של אשוחים במקסיקו במקומות מעט גבוהים יותר, כדי שלפרפרים יהיה מקום להעביר בו את החורף. עדיין לא ברור אם המאמצים נושאים פרי, וכבר כיום תועדו מקרים בהם יוזמות מקומיות לנטיעה של הצמח הדרוש לפרפרים גרמה נזק, מכיוון שאזרחים בעלי כוונות טובות שתלו צמחים ממין טרופי דומה אבל לא זהה, ששימש כמדגרה דווקא לטפילים של הפרפרים, שפגעו בהם עוד יותר.

נושא שיקום ושימור אוכלוסיות בעלי חיים מעלה שאלות רבות, מכיוון שכל הפרויקטים שנמנו כאן, ועוד רבים אחרים, דורשים תקציב, לעיתים משמעותי. סקוט בלאק, מנכ"ל הארגון Xerces שפועל לשימור מיני מאביקים שונים, אמר לכתב העת "סיירה" כי בעוד המדינה משקיעה כ-200 מיליוני דולרים בשימור העוף שכווי לענה גדול (Centrocercus urophasianus), בשימור פרפרי הדנאית מושקעים ב-12 מיליוני דולרים בלבד. ברור שכל דולר או שקל שהולכים לשימור מין מסוים, נגרעים משימור של מין אחר. חוקרים רבים מציינים שיש נטייה לשמור על מינים ש'נראים טוב', כמו פרפרים או עיטים, אך לא מדובר דווקא במינים החשובים ביותר למערכות האקולוגיות. כל עוד תקציבי מחקר בנושאי שימור מוענקים על פי הפופולריות של מין מסוים ולא על פי המשמעות הסביבתית שלו, כנראה שמצב זה יימשך. לפרפרים זה דווקא משחק לטובה, אך יש לקוות שגם קרוביהם הפחות אהודים יקבלו יום אחד את היחס הראוי, לפני שיהיה מאוחר מדי.