הומו ספיינס אינו המין היחיד בטבע שמשקר. הולכת שולל, כמו התחפשות, היא תופעה שכיחה בממלכת בעלי החיים

בקיצור

  • בני האדם אינם הנוכלים היחידים בטבע. חוקרים גילו שבעלי חיים רבים מפיצים מידע כוזב.
  • בעלי חיים עשויים להטעות פרטים בני מינם או ממינים אחרים באמצעות חקיינות או הסוואה.
  • כשהאות הכוזב נעשה בכוונה תחילה הוא מכונה "הטעיה טקטית" – אסטרטגיה שיצורים רבים מנצלים, מדיונונים ועד כלבים.

נדמה לפעמים שעולם החי שופע בימינו נחמדות ומתיקות. ראיות לשיתוף פעולה ולגילויי חמלה בין יצורי אוויר, ים ויבשה מציתות את דמיוננו. באוקיינוסים, דגי דקר, שפתוניים וצלופחים חוברים לצוותים רב-זניים הפועלים במשולב כדי להמם את טרפם ולאכול אותו, במבצעי ציד משותפים. בשמיים, שלל מינים של סבכיי הפיות מזהים זה את זה, יוצרים שותפויות ארוכות טווח ומגינים ביחד על חורשות אקליפטוס. תרנגולות חוות מתח והזדהות כשהן מבחינות שאפרוחיהן חווים מצוקה. שימפנזים ממהרים לנחם את המפסיד בקרב, גם אם להם עצמם לא היה כל חלק במריבה. ובמחווה של הקרבה אולטימטיבית, חולדות מוותרות על שוקולד שקיבלו כפרס, כדי להציל את חבריהן מטביעה בשלולית.

במשך מאות שנים, מומחים בהתנהגות בעלי חיים שמו דגש רב על היריבות והאלימות בעולם החי. שינוי המוקד כיום לטוב לב ודאגה לזולת היה תיקון מתבקש הכרחי לתפיסה העתיקה שלפיה לטבע יש "שיניים וטפרים אדומים", כפי שניסח זאת המשורר אלפרד לורד טניסון. עם זאת, כשבעלי החיים שובים אותנו בקסם מתיקותם, יש סכנה שהמטוטלת תנוע רחוק מדי, ותטשטש חלק מהסיפור. בעלי חיים רבים מפעילים מבצעי הונאה כלפי אחרים, מהמין שלהם וממינים אחרים. הם מטעים, מרמים ומשקרים בפעולות תוקפניות של הולכת שולל.

הונאה בכוונה תחילה

הולכת שולל אצל בעלי חיים לא אנושיים מוגדרת כשליחת מסרים כוזבים בניסיון להשפיע על התנהגותו של בעל חיים אחר, בדרך שתיטיב עם השולח. הדיונונים הם אמני ההונאה. קרובי המשפחה האלה של התמנונים מסוגלים לשנות במהירות את צבע גופם, הודות לתאים מכילי צבען בעורם שנקראים כרומטופורים.

יכולת ההסוואה שלהם עשויה להפוך את תהליך ההזדווגות לרומן סוער. בשנת 2017 דיווחה קבוצת ביולוגיים ימיים בהובלת ג'סטין אלן (Allen) מאוניברסיטת בראון, שהם צפו בדיונון זכר מתקרב לנקבה בשעה שצללו בים האגאי ליד חופי טורקיה. הנקבה שחתה הלאה באדישות. הזכר הסתווה בצבעי הרקע למשך שש דקות, שבמהלכן נראה שהנקבה לא הייתה מודעת לנוכחותו המתמשכת. ואז, בבת אחת, הוא זינק לעברה ואחז בה, והשניים הזדווגו פנים אל פנים.

שקרן מדופלם. דיונון מהמין Sepia plangon | צילום: Getty images

עבור המין האוסטרלי Sepia plangon ("הדיונון המתאבל"), ההונאה איננה רק עניין של הסוואה. כשזכר שוחה לצד מאהבת פוטנציאלית משמאלו וזכר מתחרה מימינו, הוא יציג שני סוגי אותות שישדרו מידע מנוגד. בצד שמאל שלו הוא ישתמש באיתותי חיזור זכריים אופייניים. בצד ימין, לעומת זאת, הוא יציג אותות שמאפיינים בדרך כלל נקבות. כך שבעיני הזכר היריב, המחזר הזה יראה פשוט כמו עוד נקבה. גאוני – וערמומי!

הביולוג קולום בראון וצוותו מאוניברסיטת מקווארי (Macquarie) בסידני מכנים את האיתות הכפול הזה של זכרי הדיונונים "הטעיה טקטית", משום שהוא מבוצע בכוונה תחילה. הוא מתרחש בהקשר ספציפי (כשזכר מחזר אחרי נקבה בנוכחות זכר יריב בודד).

הסוואה, חקיינות והטעיה טקטית הן שלושה סוגים עיקריים של הולכת שולל שנפוצים בעולם בעלי החיים, וכפי שסיפורי הדיונונים שראינו ממחישים – הגבולות בין הקטגוריות הללו מטושטשים. כשניסיונות הטעיה מבוצעים בכוונה תחילה, ולא משנה אם זה נעשה באמצעות הסוואה, חקיינות או התנהגות אחרת, נסווג אותם כהטעיה טקטית.

בתור יונקי-על (פרימטים) שמסתמכים בעיקר על חוש הראייה, ייתכן שאנחנו, בני האדם, נוטים לזהות טוב יותר הולכת שולל המבוססת על הטעיה חזותית. אולם אפשר להטעות גם חושים אחרים. ציפור קולנית במיוחד בשם דרונגו אפריקאי, השוכנת במדבר קלהרי, משמיעה קריאות אזהרה כשהיא מזהה טורפים. לפעמים מדובר באזהרה כנה, המועילה לא רק לדרונגים אחרים אלא גם לשכנים: זנבנים וסוריקטות יתפסו מחסה לשמע קריאותיה של הדרונגו. אולם לעיתים הדרונגו יעשו דבר לא ממש הגון, אם לא נכלולי ממש. למשל, דרונגו שמזהה סוריקטה המחזיקה בפריט מזון מפתה במיוחד, כגון שממית דשנה, ישמיע אזהרה כוזבת – אף על פי שאין כל טורף בסביבה. לשמע הקריאה הסוריקטה תשמוט את המזון ותנוס למקום מבטחים. ואז הציפור תאסוף את השממית ותאכל אותה בהנאה.

הזואולוג טום פ' פלאוור מאוניברסיטת קפילנו בקולומביה הבריטית גילה עם צוותו שגניבות מזון כאלה מספקות לדרונגו כמעט רבע מכלל המזון שהיא צורכת. מבחינת הציפורים הללו יש היגיון אבולוציוני רב בניצול של כל הזדמנות להגדיל את מכסות המזון שלהן באמצעות מעדנים גנובים.

אך נטייתם של הדרונגים להתחזות לא מתמצה בזה. הנורמה בעולם החי היא להשתמש באותות אמינים. אחרי הכול, כשמפיצים יותר מדי מידע כוזב לאותו קהל יעד, סביבתו החברתית של הרמאי תחשוף בסופו של דבר את התרמית. הרי התסמונת של קריאת "זאב זאב" פועלת לא רק על ילדים קטנים, אלא גם על בעלי חיים.

נוכלת ערמומית. ציפור דרונגו אפריקאי | צילום: Getty images

הרפרטואר הקולי של הדרונגים התעצב בהתאם במהלך האבולוציה: יש להם לפחות 51 התראות כוזבות שונות, והם מתמרנים ביניהן בכל פעם שהם מנסים לגנוב לעצמם אוכל, טוענים פלאוור ועמיתיו. כשהם מנסים לגנוב פריטי מזון מאותה "מטרה" יותר מפעם אחת, הדרונגים נוהגים לשנות את צלילי האזהרות שהם משמיעים בכמעט 75 אחוז מהפעמים. ובמהלך מרהיב של הפרת אמונים הם משתמשים לפעמים בקריאות האזהרה האופייניות של המרוּמים עצמם.

השילוב האסטרטגי בין חקיינות קולית להטעיה טקטית משאיר את המטרות בחוסר ודאות מתמדת, לתועלתם של הדרונגים. כמו הדיונונים, גם הדרונגים מרמים בכוונה תחילה. לפחות נראה ככה. זה הגיוני, כי בשני המקרים האותות הכוזבים לא משודרים באקראי, אלא רק לאחר הערכה שקולה של המערכת החברתית שהחיה מצויה בה.

בהתחשב בנטייתנו הטבעית להולכת שולל מכוונת, אין פלא שקרובינו הקופים וקופי האדם הם בין הרמאים המומחים בטבע. הפרימטולוג פרנס דה-ואל (de Waal) מאוניברסיטת אמורי, דיווח על מקרה שבו השימפנזה ירואן (Yeroen), מגן החיות ארנהם בהולנד צלע רק בנוכחות יריבו הגדול ניקי, מחווה מזויפת שנועדה כנראה לעורר רחמים. מחקרים סדורים על שימפנזים ומיני רבים נוספים של קופים הראו שיונקי העל הללו יודעים לפתח אמצעי רמייה יצירתיים כשנקרית בדרכם הזדמנות להזדווג או לאכול.

שידול לא מודע

אולם המורכבות והאלגנטיות של ההטעיה בממלכת החי אינן תלויות בכוונה מודעת. העכביש המפואר האוסטרלי צד עשים בלילה באמצעות כדור משי דביק המכונה "בולאס" (Bolas). לעכביש בעל השם הראוותני הזה יש גוף לבן מכוסה בעיטורים לאורכו. במקום לטוות רשת, הוא יוצר קור יחיד עם בולאס בקצהו ומטיל אותו לעבר עשים שעפים לידו. וכאן מגיעה המזימה המקיאווליסטית המשובחת: הבולאס פולט פרומון שמחקה את ריחה של נקבת עש. העשים הזכרים נופלים בשביו של הניחוח המהפנט, מתקרבים לבולאס ונלכדים בקורים הדביקים. העכביש עשוי לזלול את העשים מיד, או לשמור אותם לנשנוש מאוחר יותר. דבר בהתנהגותו לא רומז על אסטרטגיה מכוונת. במקום זאת נראה שהאבולוציה קידמה את ההתנהגות הזאת בזכות היתרון ההישרדותי שהיא מקנה.

אותו מנגנון מסביר היטב גם הולכת שולל אצל זבובי תסיסה. החרקים הללו אינם מתביישים בנטיותיהם הקניבליסטיות – זחלים צעירים אוכלים בתאווה פרטים פצועים או מבוגרים יותר. עם זאת, נדיר שהם יצרכו ביצי זבובים. האקולוגית סוניתה נרסימה (Narasimha) מאוניברסיטת לוזאן בשוויץ גילתה עם צוותה מדוע זה כך. מתברר שפרומון שמפרישה הזבובה האם אוטם את הביצה ומונע מריחות מסגירים לזלוג ממנה החוצה, וכך מסתיר אותן מפני הזחלים הקניבלים. זו דרך מקורית להסוות את הביצים החשופות לעין כל, אצל מין שאינו ידוע בהצטיינותו בהגנה הורית.

כזבן מיומן. זבוב התסיסה המצוי | צילום: Getty images

מין ורבייה מספקים כר נרחב לשימוש באותות כוזבים. מבין הציפורים, הקוקיות מפורסמות בכך שהן מטילות את ביציהן בקינים של נקבות אחרות, ואז נוטשות את הזירה. האימהות המקננות נאלצות להשקיע עבודה רבה יותר כדי לטפל בצאצאים שכלל אינם שלהן. ההתנהגות הזאת אינה ייחודית לקוקיות. תצפיות מגלות שהתופעה הזאת, שנקראת טפילות דגירה תוך-מינית – סוג של רמאות הכולל הטלה של ביצה בקן זר, קיימת אצל מאתיים מיני ציפורים.

אצל בעלי חיים מסוימים, ההונאה מתחילה עוד לפני שיש בכלל צאצאים. נקבות של דגי טרוטה חומה רועדות לפעמים במרץ, כאילו הן עומדות להטיל את ביציהן, אבל הן לא. אריק פטרסון וטוֹרְבְּיוֹרְן יָארְוִוי (Järvi), מוועדת הדיג הלאומית של שבדיה, כינו את התופעה "אורגזמה כוזבת". בתגובה, הזכרים המרומים משחררים את הזרע שלהם, אף שאין לו מה להפרות.

מדוע הנקבות מבזבזות את האנרגיה הנוספת הזו? אולי כדי לנער מעליהן זכרים לא רצויים. אך מסקרן לציין שפטרסון ויארווי מצאו שתדירות האורגזמות הכוזבות עלתה ככל שהנקבות התקרבו למועד ההטלה האמיתי. כך שייתכן שהנקבות מעוניינות לשחרר זרע מזכרים נוספים, ואכן משיגות את זה. כך הן מזניקות את סיכויי ההישרדות של צאצאיהן.

שקרנים מבויתים

אפילו ממש בתוך בתינו, חיות יכולות להוליך שולל. כלבים התפרסמו בנאמנותם הרבה, אך התמונה האמיתית מורכבת יותר. בעבודתה עם כלבי בית, חוקרת התנהגות בעלי החיים מריאן הברליין (Heberlein) מאוניברסיטת ציריך הפגישה כלבים עם שתי נשים – אחת חלקה עימם מזון (נכנה אותה הגברת המשתפת), ואחת לא חלקה ולקחה את כל האוכל לעצמה (הגברת האנוכית). הכלבים יכלו לאחר מכן להוביל את ידידותיהם למקום שיש בו אוכל שהם אוהבים במיוחד, אוכל סתמי או למקום שאין בו אוכל בכלל.

רמאי אינטרסנטי. כלב עם בעליו | צילום: שאטרסטוק

ביום הראשון, הכלבים הובילו את הגברת המשתפת לעיתים קרובות יותר למקום עם המזון המועדף. ביום השני הכלבים כבר רכשו יותר מידע על מצב העניינים. כעת הם צמצמו את מספר הפעמים שבהן הם הובילו את הגברת האנוכית למקום עם המזון המועדף, ונמנעו מלחפש את המזון המועדף בנוכחותה.

כפי שכל מי שחי עם כלבים יודע, הם לא מצטיינים בלוותר על מזון אהוב. נראה שהכלבים בניסוי הזה רצו להעלות את סיכוייהם לקבל את המזון המועדף מאוחר יותר – וידעו שהטעייתה של הגברת האנוכית תוכל להועיל להגשמת המטרה. אולי, אומרת הברליין, הם גם לא מרוצים מהאפשרות שאדם לא נחמד יזכה בגמול חיובי. יהיה המניע שלהם אשר יהיה, ההונאה של הכלבים הייתה טקטית.

מה הלקח שאפשר ללמוד כאן? אם תהיו נחמדים לכלבים, הם יהיו נחמדים אליכם בחזרה. ובאופן כללי יותר, בעלי חיים עשויים לנקוט בהונאה בצורה מודעת ואולי אפילו ממניעים רגשיים. על כן ייתכן שנזהה משהו מעצמנו בכלבים ובדיונונים שמציגים אותות כוזבים כדי לזכות בבת זוג, או בציפורים שמרמות כדי לגנוב מזון. ועם זאת, בכל המינים – כולל אלו שמרמים ללא כוונה מודעת – אותם פרטים יכולים לפעול ביושר בנסיבות מסוימות ובנכלוליות באחרות. גם את הטבע הדו-פרצופי הזה ייתכן שאנחנו מכירים מעצמנו.

פורסם במקור בגיליון ספטמבר 2019 של Scientific American

לעיון נוסף

  • "False Orgasm" in Female Brown Trout: Trick or Treat? Erik Petersson and Torbjörn Järvi in Animal Behaviour, Vol. 61, No. 2, pages 497–501; February 2001.
  • It Pays to Cheat: Tactical Deception in a Cephalopod Social Signalling System. Culum Brown et al. in Biology Letters, Vol. 8, No. 5, pages 729–732; October 23, 2012.
  • Deception by Flexible Alarm Mimicry in an African Bird. Tom P. Flower et al. in Science, Vol. 344, pages 513–516; May 2, 2014.
  • Chimpanzees Strategically Manipulate What Others Can See. Katja Karg et al. in Animal Cognition, Vol. 18, No. 5, pages 1069–1076; September 2015.
  • Deceptive-like Behaviour in Dogs (Canis familiaris). Marianne T. E. Heberlein et al. in Animal Cognition, Vol. 20, No. 3, pages 511–520; May 2017.
  • Drosophila melanogaster Cloak Their Eggs with Pheromones, Which Prevents Cannibalism. Sunitha Narasimha et al. in PLOS Biology, Vol. 17, No. 1, Article No. e2006012; January 10, 2019.

מארכיון סיינטיפיק אמריקן

0 תגובות