נביא מקצועי

במידה רבה, אינטל חבה את הצלחתה כיצרנית מיקרו-מעבדים ב-40 השנים האחרונות ליכולתה להבין ולחזות את עתיד הטכנולוגיה. גורדון מוּר, שהיה מן האבות המייסדים של אינטל, חזה עוד ב-1965 שמספר הטרנזיסטורים במעגל משולב, או בשבב, יכפיל את עצמו מדי שנתיים. תחזית זו, שנודעה לימים בשם חוק מוּר, הוכחה כהערכה מדויקת עד מאוד של ההישגים שחברה יכולה להגיע אליהם אם היא משקיעה בתקציבי מחקר ופיתוח נדיבים ובמפת דרכים ערוכה כהלכה לתכנון ולפיתוח מוצריה.

ככל שהמיקרו-מעבדים של אינטל נעשו קטנים, מהירים וזולים יותר, כן התאפשר והתקדם הפיתוח של המחשוב האישי וההתקנים הניידים שהיו בעבר נחלת המדע הבדיוני בלבד. אין פלא אפוא שהמדע הבדיוני הוא אחד ממקורות ההשראה העיקריים של בראיין דייוויד ג'ונסון, עתידן הבית של אינטל, המקבל שכר נאה כדי לחזות הן את הטכנולוגיות העתידיות של אינטל והן את ההתפתחויות הצפויות בשנים הקרובות בתעשיית המחשוב בכללה.

אחת המשימות המוטלות על ג'ונסון בתוקף תפקידו הלא שגרתי היא לקדם את "פרויקט המחר" (Tomorrow Project) שהשיקה אינטל ב-2011 במטרה לשתף את הציבור הרחב בדיונים לגבי עתיד החשוב והשפעתו הצפויה על החברה האנושית. במסגרת "פרויקט המחר", אינטל מוציאה לאור אנתולוגיות של מדע בדיוני ובהן סיפורים קצרים (שבראש כל אחד מהם הקדמה שכתב ג'ונסון) העוסקים בעיקרם בבשורה שנושאים עמם המדעים המדויקים, ולאו דווקא בפנטזיות המתרחשות בעולם שבו אין תוקף לחוקי הפיזיקה המוכרים לנו. הסיפורים מיועדים להעביר את המסר שבסופו של דבר, האנושות עדיין שולטת בגורלה.

בריאיון שהעניק ג'ונסון לאחרונה לסיינטיפיק אמריקן, שוחח עתידן הבית של אינטל על החששות והפחדים שמעורר בנו עתיד הטכנולוגיה, על מה שביכולתנו ללמוד מן העבר וגם על הכישורים הנדרשים מחוזה עתידות מקצועי (כישרון מולד, מיומנות נרכשת או שילוב של השניים?)

הנה קטעים מן הריאיון.

סיינטיפיק אמריקן: איך ייראה השימוש במחשב ב-2020?

ג'ונסון: יש לי חדשות טובות וחדשות רעות. במה להתחיל?

נתחיל בחדשות הרעות, שהן בעצם לא כל כך רעות – הן אולי, פשוט, לא כל כך מרגשות. ב-2020 נשתמש במחשב באותו אופן, פחות או יותר, שבו אנחנו משתמשים במחשב כיום. עדיין נשתמש במקלדת ובעכבר, במסכי מגע ובמערכות זיהוי קולי. נמשיך לגלוש באינטרנט ולצ'וטט עם החברים שלנו, וליותר מדי אנשים יהיו יותר מדי אימיילים בתיבות הדואר האלקטרוני שלהם. לא נראה לי שאלה חדשות רעות. יש בהן משהו מרגיע אפילו. אבל אין בהן הריגוש וההנאה שיש בהמצאות מדהימות כמו תרמילי ריחוף או מכוניות רָקֵטִיות.

ועכשיו לחדשות הטובות.

ב-2020 השימוש במחשב יהיה חוויה מסעירה. ממש כפי שהעכבר, מסך המגע והזיהוי הקולי שינו באופן מהותי את האינטראקציה שלנו עם מערכות ממוחשבות, כך יעשו גם בעוד עשור, רשתות חיישנים אלחוטיות, אגירת נתונים חדשנית והמשך מזעור מערכות המחשוב והגדלת כוח המחשוב. אינני באמת מנבא את העתיד. אבל אני יכול לומר שבעתיד יהיו לנו יותר מחשבים ויותר כוח מחשוב, ושמערכות ממוחשבות יחדרו לכל פינה בחיינו ויהפכו לחלק בלתי נפרד משגרת היום-יום שלנו.

תארו לעצמכם שתוכלו לתכנת את המחשב שלכם פשוט על ידי כך שתחיו לצִדו ותישאו אותו אתכם לכל מקום בתיקכם. לדעתי, זה יהיה מלהיב מפני שהדבר ישנה מן הקצה אל הקצה את האופן שבו אנחנו מעצבים ובונים מערכות מחשב, כותבים תוכנות ומפתחים אפליקציות "מדליקות" ושירותים חדשניים ייחודיים. זה יהיה עידן חדש של מחשוב, שונה לגמרי ממה שעשינו בעשור האחרון.

תוכל לתת לנו מושג על הדבר החם הבא ולגלות לנו טפח מן המחקר העתידני המרתק שאתה עורך?

אני מתעניין מאוד בהקבלה שבין מחשבים אישיים לביולוגיה סינתטית [השימוש בדנ"א, באנזימים וברכיבים ביולוגיים אחרים כדי לתכנן וליצור מערכות חדשות שאינן קיימות בטבע]. מעניין אותי גם לעקוב כיצד המחשב האישי נולד במידה מסוימת מתוך תרבות הנגד והתנועה ההיפית [של שנות ה-60] ומתוך העבודה שעשו אז אינטל, סטיב ג'ובס וסטיב ווזניאק (המייסד השותף של אפל, הידוע בכינויו "Woz"). אם תחשבו על מועדוני ההאקרים וקבוצות העבודה הקטנות של משוגעים לדבר שקמו ביוזמתם ובהשראתם ועל מה שקורה היום בתחום הביולוגיה הסינתטית, תגלו קווי דמיון רבים. רוב העבודה בתחום נעשית על ידי צעירים בני פחות מ-20 ובמידה לא פחותה על ידי חובבים נלהבים שנפגשים ומחליפים ביניהם רעיונות יצירתיים. ואם זה אכן המצב, יהיה מעניין לבדוק אם שני התחומים, המחשוב האישי והביולוגיה הסינתטית, מתפתחים בקצב דומה. התשובה לשאלה זו יכולה לסייע לנו בחיזוי עתידן של טכנולוגיות שונות.

האם עסקת בעצמך במחקר מעשי בתחום הביולוגיה הסינתטית?

אני עובד הרבה מאוד עם אנדרו הֶסֶל, ביולוג סינתטי שמשתף פעולה עם ה-Pink Army Cooperative [שאנשיו פועלים לקידום טיפולים מותאמים אישית בסרטן השד]. הסל עוסק בחקר המבנה של נגיפים ושל הדנ"א. אפשר לדמות את הדנ"א לתוכנה ואת האורגניזם -חיידק או נגיף – לחומרה. אם תשלבו את התוכנה בחומרה, תקבלו למעשה התקן ממוחשב.

חשבו על זה כך: כשאתם לוקחים אפליקציית GPS ומתקינים אותה בטלפון הסלולרי שלכם, הטלפון הסלולרי שלכם נעשה מכשיר GPS. אבל מה שמדהים באמת בביולוגיה הסינתטית הוא שההתקן הביולוגי הממוחשב מתרבה. אתם הולכים לישון עם אורגניזם אחד ומתעוררים למחרת בבוקר עם שניים, ואלה הופכים לארבעה. אלה, למעשה, התקנים ממוחשבים המשכפלים את עצמם.

יש לך רעיונות מבריקים להשתמש בזה?

רעיון נחמד שאנדרו ואני השתעשענו בו הוא דרך אפשרית לפתרון בעיית "הקילומטר האחרון" בקישוריות רשת. זוהי, פשוטה כמשמעה, בעיית המקטע האחרון ברשת, המקשר בין רכזות הרשת לבין המחשב בבית. תארו לעצמכם שהיינו יכולים לתכנן וליצור אורגניזם שישמש להולכת אותות ברשת האינטרנט ויעשה זאת באופן מוצלח הרבה יותר מן הכבלים ומתֵּילֵי הנחושת המשמשים למטרה זו כיום. כל מה שנותר הוא להניח את היצור הקטנטן המהונדס הזה בין הבית לבין הרכזת הקרובה ולהוריד סרטי HD יומם וליל.

רעיון נחמד. אך איך מיישמים אותו הלכה למעשה? ובכן, נוכל להכליא את יציר כפינו, האורגניזם מוליך העל, עם זרעי דשא, כך שהוא ייראה ויצמח כמו דשא ויהיה אפשר לטפל בו כמו בדשא. תארו לעצמכם שמרבדי הדשא יהיו בעצם רשת תקשורת של מוליכי-על שיביאו את האינטרנט לכל מקום שבו הם צומחים. וזו תהיה רשת תקשורת חיה! כל מי שטיפל אי פעם במדשאה יודע שבטיפול נכון, הדשא צומח ומתפשט ללא הפסקה, ואף מבצבץ לעתים באופן בלתי צפוי במקומות לא רצויים. תחזוקת מדשאות ותחזוקת רשתות תקשורת תיעשה משימה משותפת אחת. וכך, רצועות הדשא בפסי ההפרדה בכבישים ראשיים ברחבי העולם תוכל להפוך לאוטוסטרדת מידע בין-לאומית.

כיצד יכול המדע הבדיוני להשפיע על המחקר והפיתוח בעולם האמיתי, שבו אנחנו חיים?

למדע הבדיוני ולמדע העובדתי יש היסטוריה של סימביוזה: הבדיון מזין את המדע העובדתי. אני מרבה להרצות על בינה מלאכותית ורובוטיקה, ובהרצאות האלה אני מדבר על מקורות ההשראה שלנו ועל הדרך שבה אנחנו יכולים לשאוב רעיונות מן המדע הבדיוני ולפתח אותם. אנשים תמיד ניגשים אלי בסיום ההרצאה ושואלים: "אתה יודע שהגעתי לתחום הרובוטיקה בזכות C3PO? [הרובוט דמוי האדם מסדרת מלחמת הכוכבים.] "זה בסדר," אני מרגיע אותם. "יש עוד הרבה כמוך".

המדע הבדיוני מעורר בנו השראה לגבי מה שביכולתנו לעשות. הוא שובה את הדמיון, ולדמיון נודעת חשיבות בל תתואר בפיתוח טכנולוגיות טובות יותר.

איך הפכת להיות עתידן הבית של אינטל?

במסגרת עבודתי על פרויקטים שונים באינטל, נעזרתי לא אחת בחיזוי טכנולוגי, תחום המשלב בין מדעי המחשב למדעי החברה. לפני שנהייתי לעתידן החברה במשרה מלאה, הועסקתי כארכיטקט חוויית המשתמש. התפקיד דומה לתפקידם של ארכיטקטי תוכנה או חומרה. אבל אני תכננתי ועיצבתי את חוויית המשתמש במלואה, על כל היבטיה. מעצב חוויית המשתמש הוא מהנדס ומעצב גם יחד, ובאותה עת גם עתידן המתבונן חמש או עשר שנים קדימה וחושב, לדוגמה, על תכנון ועיצוב מעבדי מערכת-על-שבב (SOC), שבב חדש עם גורם צורה קטן יותר [כלומר, בעל ממדים קטנים יותר] המצוי בפיתוח כיום. החיזוי הטכנולוגי מאפשר לנו לשאול את השאלות הקשות באמת על עתיד הטכנולוגיה ולחשוב מה עלינו לפתח. וכך, יום אחד ניגש אלי ג'סטין ראטנר [מנהל הטכנולוגיה הראשי של אינטל] ואמר לי: "אנחנו חושבים שאתה צריך להיות העתידן של אינטל." בתחילה דחיתי את ההצעה. "אין מצב," אמרתי לו. זו אחריות עצומה, בייחוד בחברה כמו אינטל.

באותו זמן, ביקש ג'סטין שאצא לשטח ואשוחח עם אנשים על העתיד. היינו נוהגים לקיים דיונים פנימיים כאלה, אך מעולם קודם לכן לא דנו בכך עם אנשים מחוץ לחברה. בשבוע שלאחר מכן [ה-30 ביוני 2010], הוציאה אינטל לאור את הספר "מרקע לעתיד: עתיד הבידור, המחשוב וההתקנים שאנו כל כך אוהבים", שדן בטכנולוגיה של 2015. עלי הוטל להציג את הספר בתקשורת וכולם אמרו: "אהה, אתה כנראה העתידן של אינטל." ואז הבנתי שלמעשה, קיבלתי כבר את התפקיד.

איך משתלב תפקידך כמי שעוסק בחיזוי טכנולוגי בשביל אינטל עם פעילות החברה כיצרנית מיקרו-מעבדים?

אני עובד על פי מפת הדרכים הטכנולוגית של אינטל, המשמשת בסיס לתכנון ולפיתוח מוצרי החברה. אני עובד אפוא עם רבים ממתכנני השבבים של החברה בישראל ובמקומות אחרים. ובכל שנה הם מזכירים לי מחדש שעלי לחשוב על העתיד, על מה שצפוי לנו ב-2020, למשל. אני בונה מודלים עתידניים של חוויית המשתמש, איך נשתמש במחשב ב-2020. מאחר שאינטל היא חברה הנדסית, אני מתרגם את המודלים שלי למפרטי דרישות ויכולות עבור השבבים שהחברה מייצרת. כרגע אני עובד על שנת 2019.

איך אתה מוודא שהרעיונות שלך לגבי מוצרי העתיד של אינטל תואמים את תכניות הפיתוח של יצרניות החומרה (אפל, דל ואחרות) המשתמשות בשבבים של אינטל במוצרים שלהן?

השלב הראשון בתהליך העבודה שלי הוא מחקר חברתי. יש לנו צוותים של אתנוגרפים ואנתרופולוגים החוקרים מה אנשים חושבים ובמה הם מעוניינים. החיזוי הטכנולוגי שלי מבוסס אפוא על הבנה מעמיקה של בני האדם שישתמשו בטכנולוגיה. ואז אנחנו פונים למדעי המחשב. בשלב הבא אנחנו מבצעים מידול סטטיסטי. לאחר מכן, אני מתחיל לפתח מודלים המדמים את העתיד, ואז אני יוצא לשטח.

העבודה שלנו היא במידה רבה מאוד עבודת שטח: שיחות עם אנשים, לאו דווקא עם הלקוחות שלנו, אלא גם עם משתמשים בסביבה הרחבה יותר, הכוללת את הממשל, הצבא והאקדמיה. ואני שואל אותם: "מהן, לדעתכם, המגמות לעתיד? ומה תהיה חוויית המשתמש בעתיד?"

תוכל לתת לנו דוגמה אחת לאופן שבו חיזוי העתיד הטכנולוגי סייע או מסייע בעיצוב מוצר חומרה של אינטל?

אנחנו שואלים את עצמנו לא רק איך אנחנו יכולים לייצר שבבים קטנים, מהירים וזולים יותר, אלא גם, איך אנשים ישתמשו במוצר שלנו? ואיך אנחנו רוצים שתיראה חוויית השימוש בו? מהו הדבר שילהיב את דמיונם של המשתתפים? בספר "מרקע לעתיד", אני מתאר עתיד שבו התקני מחשוב רבים יהיו מחוברים זה לזה ויפעלו יחדיו, באופן שהמשתמש לא יחוש בהבדל כלשהו בין המחשב האישי, הטלוויזיה או הסמארטפון שלו. בשביל המשתמש אלה יהיו פשוט מִרקעים שונים המאפשרים לו גישה לתכנים בידוריים ולאנשים שהוא אוהב.

האם הכתיבה היצירתית, השואבת את השראתה מן הדמיון, עוזרת לך בעבודה היום-יומית?

כתיבה של סיפורי מדע בדיוני היא חלק בלתי נפרד מתהליך החיזוי הטכנולוגי שלי זה שנים. אני משתמש בה בעבודתי באינטל כדי לבחון את ההשלכות שיש לטכנולוגיות שאנחנו בונים מבחינה אנושית, תרבותית ואתית. לעתים, אבות הטיפוס המוצגים בסיפורי המדע הבדיוני האלה משמשים לאפיון המוצר הסופי, כלומר במפרט הדרישות המסביר למהנדסים ולצוות הפיתוח מהו המוצר שעליהם לבנות. כמה מגדולי אנשי המדע, כמו אלברט איינשטיין וריצ'רד פיינמן, השתמשו בחשיבה יצירתית ובדמיון כחלק מן השיטה המדעית שלהם. כתיבה של סיפורי מדע בדיוני המבוססים על מדע עובדתי מעניקה לי כלי רב-עוצמה לפיתוח וליצירה של טכנולוגיות המותאמות לשימוש אנושי. ויש בונוס נוסף: מהנדסים אוהבים סיפורי מדע בדיוני, כך שזו דרך נהדרת להעביר להם את המסר ולהציג לפניהם את התחזיות שלי לגבי עתיד הטכנולוגיה בעוד 10 עד 15 שנה.

מהי התפיסה המוטעית הנפוצה ביותר לגבי העתיד?

אנשים רבים כל כך חושבים שהעתיד הוא משהו קבוע, שנקבע מראש. הם אומרים לי: "אתה עתידן. תנבא מה יהיה." אך העתיד מורכב הרבה יותר. העתיד מצוי בתנועה בלתי פוסקת. זו אינה נקודה מסוימת קבועה אי שם בזמן עתידי שאנחנו כולנו מתקדמים לקראתה בלי שנוכל לעשות משהו בנידון. העתיד נוצר כל יום מחדש בכוחן של הפעולות שאנשים עושים. משום כך, עלינו להיות שותפים פעילים בעיצוב העתיד. הדרך הטובה ביותר להשפיע על העתיד היא לשוחח עליו עם בני משפחה, עם חברים וידידים ועם הממשלה.