המפלצת האורבת בחושך

דמיינו שאתם ישנים שינה עמוקה ומתעוררים פתאום. אתם רוצים לזוז אך אינכם יכולים, כאילו מישהו יושב לכם על החזה, ואינכם מצליחים אפילו לצעוק! זהו שיתוק שינה, תופעה מפחידה אך נפוצה: לפחות מחצית מהאנשים חוו אותה לפחות פעם אחת בחייהם.

הראשון שגילה את התופעה היה הרופא האמריקאי סילאס ויר מיטצ'ל (Weir Mitchell), כבר ב-1867. הוא תיאר זאת כך: "הסובל משיתוק מתעורר להכרה של סביבתו, אך אינו מסוגל להניע את השרירים. כלפי חוץ נראה כאילו הוא עדיין ישן".  

שיתוק שינה הוא מעין מצב ביניים בין ערות מוחלטת לשנת חלום (שמכונה גם שנת תנועות עיניים מהירות או תע"מ). בזמן שאנחנו חולמים, מופעל מנגנון מוחי שמשתק את שרירי התנועה שלנו, כדי שהחלומות לא יגרמו לנו חלילה לפעול במציאות  – ואז ענו עלולים למשל לברוח ממישהו שרודף אחרינו בחלום וליפול במדרגות הבית שלנו.

בשיתוק שינה אנחנו עדיין חולמים, אך מוחנו כבר התעורר ומודע לסובב אותו, בניגוד לשנת חלום רגילה. לכן החלומות עלולים להפוך להזיות ולגרום לנו לפרש אותם כנוכחות של שד מאיים או דמויות מוזרות אחרות. יש הסבורים שמכאן נובעת האמונה במפלצות שמסתתרות מתחת למיטה, האמונה העממית בשדים שחוטפים נשמות בלילה, או אפילו סיפורי החטיפות על ידי חייזרים. בעבר התופעה נקראה "מכשפת הלילה" (night hag), שכן אנשים חשבו שהשיתוק נובע מכישוף שהוטל עליהם, ולעיתים קרובות "ראו" את המכשפה בחדרם.

בנוסף, אנחנו מרגישים צורך לנשום נשימות עמוקות כדי להימלט מהסכנה המדומה, אולם הנשימות שלנו נשארות שטוחות מאוד, כמו בשנת תע"מ רגילה. המאמץ להתגבר על קצב הנשימה האטי מתבטא בתחושת לחץ בחזה, שעשויה להתפרש כדמות היושבת עלינו.

הסיבות לשיתוק שינה

עדיין לא ידוע בצורה חד-משמעית מהם הגורמים לשיתוק שינה. מחקר בו רשמו את הפעילות החשמלית במוח גילה שאנשים שחווים שיתוק שינה נכנסים לשנת החלום שלהם מהר מהרגיל, ובה בעת מחזורי השינה שלהם קצרים יותר ושנת החלום שלהם מקוטעת. המחקר הזה תומך בסברה שהפרעה בדפוסי השינה הסדירים עלולה להביא לאפיזודה של שיתוק שינה.

תיאוריה אחרת גורסת שתאי העצב שמאותתים למוח להתעורר מתקשים להתגבר על תאי עצב אחרים שמנסים להמשיך את השינה עוד, כיוון שהראשונים נמצאים בתת-פעילות בעוד האחרונים פועלים חזק מדי. התוצאה היא ששלבי שינה שונים נעשים חופפים.

בנוסף לכך, ההורמון מלטונין, שבנסיבות רגילות מווסת את תאי העצב שמשחררים את המוליך העצבי סרוטונין וגורמים לעוררות, מעוכב בעיתוי לא נכון אצל אנשים שסובלים משיתוק שינה. בעקבות זאת תאי העצב המעוררים אינם מופעלים בתגובה לגירוי שבמצב רגיל היה מביא להתעוררות מלאה.

מה עושים?

למרות התחושות הלא נעימות שאנו חווים בעת שיתוק שינה, כמו הזיות ובהלה, לא מדובר במצב מסוכן. לעתים החולם יכול לכוון את ההזיה לפי רצונו, כך שתיתן תחושה מציאותית, ואף ליהנות ממנה.

שינויים בהרגלי השינה ובסגנון החיים עשויים למנוע שיתוק שינה. למשל, אנשים שישנים על הגב פגיעים יותר לתופעה הזאת, כך ששינוי בתנוחת השינה יכול לפעמים לעזור. כמו כן, שמירה על משטר שינה סדיר והרגלי שינה בריאים מפחיתים את הסיכון לשיתוק שינה. עם זאת, כיוון שיש לשיתוק שינה בסיס גנטי, אצל חלק מהאנשים הוא פשוט בלתי נמנע. נכון להיום אין טיפול תרופתי יעיל לשיתוק שינה, אם כי במקרים חמורים נוגדי דיכאון יכולים לעזור.

אם כך, אין סיבה לדאגה, ואפשר ללכת לישון בשקט – אף שד לא יחטוף אתכם בעת השינה. גם אם תחושו שיתוק כשאתם מתעוררים, נסו לחוות את החוויה במקום לברוח ממנה. והכי חשוב – הישארו רגועים. השיתוק יחלוף בתוך רגעים ספורים.

(התמונה למעלה: מתוך הציור "הסיוט" של הנרי פוזלי, 1781. מקור: ויקיפדיה)